השפה העברית
מילון ארמי-עברי
כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2010
מילים שחדרו לעברית
מילים שחדרו לעברית
לדף הקודם | לדף הבא

מילים באות א' מילים באות ב' מילים באות ג' מילים באות ד' מילים באות ה' מילים באות ו' מילים באות ז' מילים באות ח' מילים באות ט' מילים באות י' מילים באות כ' מילים באות ל' מילים באות מ' מילים באות נ' מילים באות ס' מילים באות ע' מילים באות פ' מילים באות צ' מילים באות ק' מילים באות ר' מילים באות ש' מילים באות ת'

אבא – אב, האב; אבי (ככינוי של ילד לאביו).
אגרא – שכר, רווח.
לפום צערא אגרא – השכר הוא בהתאם למאמץ.
²אדווה (אדוותא דימא) – קצף הים. בסורית: דועתא דימא; דוע - להזיע [הקצף שעל פני הגלים].
אדיש – אדם שלא נוגע לו מה שקורה סביבו; שאין לו העדפה בין אפשרויות שונות.
אדרבא (הא דרבא) – גדולה מזו [להפך, מסתבר לומר בדיוק הפך הדברים].
אדרבא ואדרבא – כך אפילו עדיף; זאת האפשרות הטובה יותר.
אורחא – דרך, הדרך.
אגב אורחא – בדרך אגב.
אוריין – תורה, לימוד.
בר אוריין – בן תורה, תלמיד תורה.
אורייתא – תורה, התורה.
אורייתא קדישתא – התורה הקדושה.
דאורייתא – מן התורה [מצווה שמקורה בתורה, בניגוד למצווה דרבנן שנקבעה על ידי החכמים].
²אזל – הלך, עזב.
ואידך - זיל גמור – מכאן - לך ולמד את הנושא בעצמך.
³אי (קיצור של אין) – אם (מילת תנאי).
אי – הרי [צורה משנית של "הֵי"].
אי לכך (צורה משנית של: הֵי לכך; הִלְכָּךְ) – הרי לכך [לפיכך, לכן].
איגרא – גג.
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא – משל לנפילה משיא ההצלחה אל שפל המדרגה.
אידך – אחר, ההוא.
ואידך – והאחר [מה אומר על זה האחר, בעל הדעה המנוגדת?].
מאידך (קיצור של 'מאידך גיסא') – מצד שני.
ואידך - זיל גמור – מכאן - לך ולמד את הנושא בעצמך.
איטלולא – ליצנות.
חוכא ואיטלולא – צחוק וצהלה, צחוק ולעג.
איכא – יש.
²אין – כן.
אין הכי נמי – באמת כך הוא כפי שאמרת.
אינהו – הם.
אינש – איש, אדם.
דאמרי אנשי – כפי שאומרים האנשים.
איפכא מסתברא – ההפך מסתבר [תמיהה על דברים כאשר נראה שהיפוכם יותר הגיוני].
אית – יש.
אלונקה (אֲלוּנְקֵי) – הלחם של על+ענקא: על הצוואר [מנשא שטוח נייד בעל ידיות בצדדים המשמש להובלת חולים ופצועים].
אליבא ד.. – לפי, לשיטת.
²אלים – חזק פיזית, נחוש בדעתו.
כל דאלים גבר – כל מי שחזק גובר (על האחרים).
אמא – אם, האם; אמי (ככינוי של ילד לאימו).
אמתלה – תואנה, תרוץ שנוח להשתמש בו כדי להצדיק מעשה או התחמקות ממעשה.
²אנא – אני.
אנן – אנחנו.
אנפין (רבים של אַנְפָּא או אַפָּא) – אף [פנים; מראה חיצוני, חזית].
אסותא – רפואה, מרפא.
אסקופה – סף, מפתן; מדרגה שבפתח הבית.
אסקופה נדרסת – משל לאדם מושפל וכנוע. מילולית: סף הבית שהכל דורכים עליו.
אסקופית – שטיח קטן בפתח הבית המשמש לניקוי סוליות הנעליים.              
אקדמות מילין – הקדמת מילים [מבוא, דברי פתיחה].
ארכובה (אַרְכּוּבָה) – הברך וחלקי הרגל הצמודים אליה [זרוע או ידית הבנויה בזוית של 90° ומיועדת לסיבוב].
ארעא – ארץ.
עפרא דארעא – עפר הארץ [כינוי לדבר חסר ערך].
סדנא דארעא חד הוא – לכל העולם יש בסיס משותף, התנהגות בני האדם דומה בכל מקום.
אשתקד (הלחם של שתא + קדמייתא) – שנה קודמת [השנה שעברה].
שלג דאשתקד – משל לדבר חסר חשיבות; דבר שכבר אינו רלוונטי.
אתא – בא (כמו אתא בוקר וגם לילה - ישעיה כא יב).
אתר – מקום.
אתרא קדישא – מקום קדוש [שמו של ארגון חרדי השומר על החופרים במקומות קבורה].
לאלתר – שיבוש של "על אתר" [במקום, מייד].
אתרא – מקום.
אתרא קדישא – מקום קדוש [שמו של ארגון חרדי השומר על החופרים במקומות קבורה].
מרא דאתרא – בעל המקום [כינוי לרב העיר או היישוב].





כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2010