מילון ארמי-עברי

♦ בגו – בתוך.
♦ בדיחותא – ליצנות, שמחה, שעשוע.
♦ בדיעבד – שנעשה [לאחר שכבר נעשה המעשה].
♦ בירא – באר, בור.
♦ ביש – רע.
♦ בכדי – בכזב [(בשימוש רק בצירוף "לא בכדי")].
♦ במטותא – ספרותי: בבקשה.
♦ בניחותא – בנוחות, בעדינות [בנחת; בשקט וללא חיפזון].
♦ בעא – שאל (בעיה = שאלה).
♦ בעא² – רצה, היה צריך ל...
┘ דבעי – שרוצה; שמבקש; ששואל.
♦ בעיה² – שאלה [מצורות היסוד של הדיון התלמודי].
♦ בצוותא – יחדיו, ביחד; זה בחברת זה.
♦ בר² – בן.
┘ בר אוריין – בן תורה, תלמיד תורה.
┘ בר סמכא – בקי, בעל סמכות.
┘ בר עונשין – שניתן להעניש אותו.
┘ בר פלוגתא – יריב לוויכוח. אדם שיש עמו מחלוקת.
♦ בר³ – הצד החיצון; שדה [חוץ].
┘ לבר – מחוץ ל.., שאינו במסגרת...
┘ מלבר – מבחוץ.
┘ מלגו ומלבר – מבפנים ומבחוץ.
♦ ברי – ברור.
♦ ברייתא – חיצונית [משנה חיצונית, שלא נכללה באוסף המשניות שערך רבי יהודה הנשיא].
♦ ברם – אולם, אבל.
♦ ברנש – בן אדם [כינוי לאדם לא מוכר; כינוי מסתייג לאדם ידוע].
♦ בשלמא – בשלום [הדבר נכון מנקודת מבט זו אבל.., אמנם ייתכן כי.. אבל..].
♦ בתר – אחרי-, התקופה שאחרי-.
♦ בתרא – אחרון.
┘ בבא בתרא – שער אחרון; כינוי לחלק האחרון בספר [שמו של החלק השלישי והאחרון במסכת נזיקין שבמשנה והחלק השלישי והאחרון במסכת כלים בתוספתא].