השפה העברית

מיידיש

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2014
מילים שחדרו לעברית
מילים שחדרו לעברית
לדף הקודם | לדף הבא
יידיש היא השפה שבה דברו רבים מיהודי אירופה במשך כאלף שנים: שפה עשירה ועסיסית, ובה אלפי ביטויים ופתגמים. היידיש התפתחה בגרמניה, במקביל להתפתחות ◄השפה הגרמנית: היהודים הוסיפו מילים וביטויים בעברית לגרמנית המדוברת, דברו בה בהגייה יחודית, כתבו אותה באותיות עבריות, ובהדרגה התגבשה היידיש כשפה בזכות עצמה. על הבסיס של היידיש הגרמנית נוספו במשך השנים מילים ברוסית, בפולנית וברומנית, ובשנים המאוחרות יותר, גם באנגלית.

ליידיש שני ניבים עיקריים, הנכתבים באותו האופן אך נהגים אחרת.

המילה "יידיש" פירושה "יהודית" והיא קיצור למונח המקורי "גרמנית יהודית" (יידיש דעייטש).

ההשפעה על העברית

על פי מחקר שערך ד"ר ניסן נצר מהמחלקה ללשון עברית באוניברסיטת בר אילן, היידיש היא השפה שהשפיעה ביותר על הסלנג העברי: 48% מביטויי הסלנג שלנו מקורם ביידיש, 26% מקורם בערבית, ו-14% מקורם באנגלית. עם זאת, בשנים האחרונות, ניכרת החלשות של ההשפעה היידית על העברית, כתוצאה מהצטמצמות מספר דוברי היידיש, התגברות השפעת השפה האנגלית והמצאת תחליפים עבריים למילים ולביטויים שמקורם ביידיש.

כללי כתיבה

הכתיבה ביידיש מתבססת על הכתב העברי, ובנוסף לכך, האותיות אעו"י משמשות כסימני ניקוד:
  • א', בניגוד לעברית, משמשת כתנועה בלבד: אַ (בפתח) – A. אָ (בקמץ) – O.
  • ע – E, י – I, ו – U, ױ – OJ, ײ – EJ, ײַ – AJ.
  • במקרים בהם יש מקום לדו־משמעות, נהוג להוסיף חיריק או שורוק: ייִ – JI, װוּ – VU, וּװ - UV.

יש הבדלים קטנים בכתיבת העיצורים ביידיש לעומת העברית:

  • װ (צװײ װאָװן) – V.
  • ב (ללא דגש או רפה) – נהגית B.
  • כ (ללא דגש או רפה) – נהגית KH. לעיצור K משתמשים ב'ק'.
  • פּ (דגושה) – P, פֿ (רפה) – F [◄איך מנקדים].
  • תּ (דגושה) – T, ת (רפה) – S. לדוגמא, המילה אותיות נהגית ojsjes, תּורה tojre.

האותיות בֿ,ח,כּ,שׂ,ת,תּ משמשות רק במילים עבריות או ארמיות, אותן נהוג לכתוב בכתיב המסורה.

השפעות על הדקדוק העברי

סמיכות הפוכה – היידיש קיבלה את דרך הסמיכות השאולה מהגרמנית, והיא הופכת את הסדר בין נסמך לסומך. למשל, הצרוף "שושן פורים" מקורו בהיפוך סמיכות שבא מן היידיש.

הסיומת -'לֶה – סיומת הקטנה וחיבה: בייגלה, טטלה, פיצקלה. גם כשם חיבה: חנה'לה, רבקה'לה.
הסיומת -ניק – סיומת המתארת אדם על פי השתייכותו או על פי תכונה המאפיינת אותו. מקור הסיומת ביידיש (ולפני כן בפולנית ובאוקראינית). כגון: ג'ובניק, חמאסניק, חפיפניק, כדאיניק, כלומניק, מג"בניק, מדורניק (בסלנג: מלשן, מהמדור המרכזי של המשטרה), מושבניק, מילואימניק, קיבוצניק, שטותניק.
הסיומת "-ֶר" - הסיומת קיימת בכמה שפות אירופאיות, אך נראה שהגיעה לעברית מן היידיש. לדוגמה: בלופר, מאכער, פראייר, קוטר, שוויצר, שלומפר, שנורר. מהסיומת נוצרו גם מילים חדשות: משקפופר, פנטזיונר, פרוטקציונר, פשלונר, קריזיונר, שיריונר.

אלמנטים נוספים
היידיש היא מקור למיליות רבות בעברית: אוי (כאב או צער), אויש (דומה לאוי, מרוכך יותר), נו (זרוז) וכן:

  • אוֹ־טוֹ־טוֹ – תיכף, מייד. במקור: אָט אָט אָט – הנה, הנה הנה (הנה זה בא).
  • אַי־יָי־יָי – ביטוי של החמצה ("לא אי־יי־יי" – לא משהו, לא מי־יודע־מה).
  • אוי־וֵוי! – ביטוי של צער על החמצה או על פגיעה (מגרמנית: weh – כואב).
  • אֶעפֶּס (לפעמים נכתב גם: אֶפֶּעס) – מילית להשלמת פערי דיבור: איכשהו, כלשהו, כזה כאילו. בעברית, אולי בגלל הדמיון למילה אפס, המילה קיבלה משמעות מזלזלת. לדוגמא: "ראיתי אותה אתמול בטלויזיה. היא אפעס לא משהו".

מילים עבריות שחדרו ליידיש, וחזרו אח"כ לעברית עם גוני משמעות חדשים:
  • א־מחייה – תענוג, משיב נפש
  • בלבוסטה – אישה שמנהלת את העניינים. במקור: באלאבאסטע - בעלת הבית
  • גזלן – מוכר אוכל, לרוב ליד בסיס צבאי, המפקיע מחירים בזכות הבלעדיות שלו במקום. ביידיש: שודד, פושע אלים.
  • דּוֹס – כינוי לדתי-חרדי. במקור: "דוסי" - דתי בהגייה יידית
  • דיבוק – רוח שנכנסה במישהו ומסרבת לצאת (מהמילה דבקות)
  • חוכעם – חכמולוג. במקור: חכם
  • חלוֹשעס – חולשה, בחילה, חוסר הכרה
  • כלייזמר – נגן בשמחות יהודיות
  • לא יוצלח (בהגייה מלעילית) – לוזר, אדם שאין לצפות ממנו להצליח במשהו
  • מָזְלְטוֹב – בסלנג: ברכה מזלזלת. נאמרת לרוב לכבוד דבר שהיה צריך להעשות מזמן או בקלות
  • פּוּשְׁט – זול, פחות־ערך. במקור: פשוט
  • שָׁאבֶּעס – במקור: שבת
  • שייגעץ – גוי צעיר חצוף; פוחח, פרחח (גם ככינוי של חיבה). במקור: שֶׁקֶץ (דבר מאוס, טמא)
  • תָּכְלֶ'ס או תכלס – בפועל, למעשה; עיקר העניין הוא.. (ביידיש היא נכתבת: תַכְלִית)

צירופים של מילה יידית ומילה עברית:
  • בוחער הזעצער (בחור הזעצער) - סדר דפוס. צירוף של המילה הגרמנית Setzer - סַדָּר דפוס, עם המילה העברית "בחור", בהגייה יידית.
  • א-ווילדע חייע - חיה רעה. ווילדע - פרא, בר. חייע - הגייה יידית למילה העברית "חיה".
  • מאמע לושן (מאמע לשון) - כינוי לשפת היידיש. מילולית: שפת אם.

מילים שמקורן ביידיש

אידישקייט – מסורת יהודית. "תנו לילדים קצת אידישקייט" – העניקו להם מסורת יהודית.
אלטע זאכן – חפצים משומשים שאין בהם צורך. הצירוף משמש כקריאה של רוכלים הנוסעים מבית לבית וקונים רהיטים וחפצים משומשים. מילולית (בגרמנית): alte Sachen - דברים ישנים.
בובקעס [◄מילון ירושלמי] – איצטרובלי הברוש. ביידיש: דברים קטנים וחסרי ערך, שעועית קטנה
בוטקה – ביתן (למכירת כרטיסים, של שוער, איש מכס וכד'). מצ'כית או מגרמנית (Bude – ביתן) + 'קה.
בלוף – שקר, בדיה, "עבודה בעיניים".
בלופר – שקרן, לרוב במובן לא מזיק.
בלינצ'ס – (בלינצ'ה) חביתית [◄ריבוי כפול].
בראנז'ה (במקור זאת מילה פולנית: Branza שמשמעה ענף, תחום עיסוק) – היום המילה משמשת לתאור תחום התקשורת והפרסום.
ברוֹך – הסתבכות, תקלה (אוי א-ברוך). מגרמנית: Bruch – שבירה, הפרה.
גורנישט – כלום, שום דבר. נאמר לרוב בנימה סרקסטית כשמצפים לקבל משהו בעל תוכן. במקור מגרמנית: gar nicht - כלום, בכלל לא.
גטקס – לבנים ארוכים.
גזונטהייט – לבריאות.
גליק – מזל, אושר ("זה לא כזה גליק").
געוואלד – זוועה, ביטוי של זעזוע (ביידיש: גװאַלד – חרום).
גרעפס◄גיהוק.
דוך [◄סלנג צבאי] – הליכה בקו ישר ללא סטיות (מגרמנית: durch – מעבר או פריצת דרך).
דרעק – חרא (בגרמנית: Dreck – לכלוך). בשימוש כמילת גנאי.
הלך פייפן – התקלקל כך שאי אפשר עוד לתקנו (מגרמנית: pfeifen – לשרוק).
זבנג – חבטה. "זבנג וגמרנו" – שיטה לא מוצלחת לפתרון בעיות מסובכות בפעולה אחת חזקה.
חאפר – (ביידיש: אחד שחוטף, אוחז בחפץ ולוקח לעצמו) נהג מונית עצמאי.
"חאפ לאפ" – הוא עושה את העבודה שלו חאפ לאפ (לוקח מפה ומשם), בלי להשקיע.
חְרוֹפּ – (חָרַפּ – יַחְרוֹפּ) – ישן.
טיש – ארוחת ליל שבת אצל הרב'ה החרדי. במקור: שולחן.
טָרָרָאם – רעש גדול, "ביג דיל".
יאכנע – מישהי העסוקה בכפייתיות בחיטוט בעניניהם של אחרים ובהשמצתם.
יארצייט – יום זכרון (בשימוש בקהילה החרדית).
לוקש – מילולית: איטריה, ובהשאלה: בלוף, בדותה ("שטאפן מיט לאקשן" – להלעיט באטריות). המשכורת נקראה בעבר "לוקש" כי בשנות החמישים היא נכתבה על סרט נייר ארוך וצר.
מאכער – איש עם קשרים, שיש לו מהלכים אצל הרשויות; "מביא ומוציא". מילולית: איש שעושה דברים (כמו maker).
מישמָש – לעשות "סלט" מהדברים, להפוך את היוצרות.
נודניק– נודיען פירושו לשעמם (מפולנית: nuda – שעמום). הסיומת -ניק היא סיומת המתארת אדם על פי תכונה המאפיינת אותו.
ניג'ס – (במלעיל: שם עצם, במלרע: פועל בעבר). נידנד, נודניק. המילה היא למעשה שילוב של שתי שפות: צורת המילה היא מערבית (نَجْس - מטונף, טמא) והמשמעות – מיידיש (במקור מפולנית: nudzić).
נעבעך – מסכן.
פֿוילע (או פוילה) – דומה למילה האנגלית foul (לא חוקי, מלוכלך).
פוילע-שטיק – התחכמויות, תעלולים, משחקים מלוכלכים (ע"ע שטיק): "ברגע שאני אראה שאין כאן פוילה-שטיק והכל נקי". שיר של התרנגולים: "לא עזרו הפוילע-שטיק".
פולקעס – רגלי עוף (ביידיש: ירכיים, החלק העליון של הרגל).
פופיק – קורקבן, טבור.
פוץ – ביידיש: טפש, אידיוט. זין מלוכלך.
פייגלע – ציפור. בהשאלה: בחורה, הומו.
פיצ'יפקס – פריטים קטנים וחסרי חשיבות.
פירגן, לפרגן, פרגון – לתת קרדיט, לעודד. במקור מגרמנית (Vergoennen).
פּלונטר – קשר, הסתבכות.
פליק, להפליק – מכה קלה בישבן.
פראייר – אדם תמים שנותן לאחרים להרוויח על חשבונו (מפולנית). מילולית: חופשי, פנוי, פטור.
פרטצ' – עבודה או סחורה באיכות ירודה.
צוציק – קטן.
ציצי – שד. ביידיש, ציצקה פירושו חזה, עטין, פטמה.
צָ'צְ'קָה – ביידיש: פילגש.
קארטופאלאך – תפוחי אדמה.
קארטושקעס – תפוחי אדמה שרופים (של מדורה).
קווץ' (לקווצ'ץ') – מעוּך (למשל מעיכת נייר ביד לצורת כדור). בהשאלה: הרגשה סמרטוטית, מצב רוח שפוף ועייף. ביידיש: קוועטשן – ללחוץ.
קוּטֶר, לקטר – לרטון, להתלונן. המקור הוא כנראה המילה 'קוטר' (מגרמנית: Kater – חתול זכר). קול הגרגור שעושה החתול מזכיר כנראה את התלונות של הקוטר, המתלונן התמידי.
קומזיץ – השם העתיק ל"מדורה". במקור: בוא שב.
קונצים – תעלולים קטנים. תרגילים, טריקים (מגרמנית: Kunst – אומנות).
קישקעס – קרביים.
קלוץ – אדם מגושם (מגרמנית: Klotz – קרש, לבנה). קלוץ קאשע - שאלת קרש.
קלפטע – מילה רבת משמעויות: מרשעת, כלבה, רכלנית, זקנה, ואפילו "בעלת מרץ רב". מארמית: כלבתא.
קצ'קס, קצ'קיאדה (קצ'קייה) – קצ'קס הן אווזות פותות, ברברניות, קשקשניות בלתי נלאות.
בהשאלה: קבוצת בנות המפטפטות ומקשקשות. (במקור: קצ'קה – ברווז).
קרעכץ – אנחה ותלונה.
להשוויץ, שוויצר – מילת גנאי לאדם שמתפאר ברכושו או בהישגיו. (במקור: זיעה?).
שוונג – תנופה, תנע [מ◄גרמנית].
שוֹיְן – כבר, גמרנו. (נו, שוין – בסדר, שיהיה).
שוֹס – מאורע מהמם (מגרמנית: Schuss – יריה).
שטינקר – מלשן; משתף פעולה בתשלום עם המשטרה או עם שרותי הבטחון (מגרמנית: Stinker – מסריח).
שטיק – (1) קצת, פיסה, חתיכה קטנה (2) תרגיל למשיכת תשומת-לב (3) קטע ליצנות (4) רמאות, טריק ערמומי (ע"ע פוילה-שטיק).
שלומיאל – אדם מגושם וחסר קואורדינציה. נהוג לומר בבדיחות כי השלומיאל שופך בארועים משפחתיים את המרק על מכנסיו של השלימזל (חסר המזל).
שלוּמְפר – (ביידיש גם: שלומפ) אדם הלבוש ברישול.
שלייקס – כתפיות לאחיזת המכנסיים.
שמאטעס – סחבות, דברים חסרי ערך.
שמאלץ – שומן מן החי (גם בגרמנית). בהשאלה: סנטימנטליות ומתיקות־יתר באמנות או במוסיקה.
שמגג – עורבא פרח, אויר חם; שטות. בהשאלה: טיפש, אידיוט, מנוול.
שמונצעס – זוטות, דברים שאין בהם צורך מידי לקיום.
שמוק – זין, בהשאלה: אדם בלתי נעים. ביידיש: a jerk.
שמנדריק – ילד לא יוצלח שלא מבין מה קורה סביבו. במקור: דמות קומית מתוך קומדיה יידישאית ידועה.
שנורר – קבצן נודניק המוציא כסף בתואנות מכובדות לכאורה. בעברית של ימינו – גם מתרים מקצועי.

ביטויים שמקורם ביידיש (רשימה חלקית)

אותה הגברת בשינוי אדרת, איך קוראים לך?, אכל אותו בלי מלח, אל תיקח ללב, בעל המאה הוא בעל הדעה, גילה את אמריקה, דבר אל הקיר, די כבר, הלך לאיבוד, זה לא מריח טוב, חכם/טיפש הוא לא, חסר לו בורג, חסר לי כמו חור בראש, ירק לו בפרצוף, יש לו קוצים בתחת, לכתוב "נח" בשבע שגיאות, לא אמרתי כלום, לא הולך ברגל, לא יודע מהחיים שלו, לא נלך לרב, לא עשו אותי באצבע, לגמור את החודש, לדרוך על יבלות, להזיק זה לא יזיק, לוקח זמן (=נמשך), ללקק את האצבעות, לשבור (למישהו) את המילה, מה נשמע?, מחזיק ממנו, מספיק לקשקש בקומקום, מספר חזק, נהייה לי חושך (שחור) בעיניים, נופל מהרגליים [מרוב עייפות], נפל לו לידיים, נתן קפיצה, עזוב אותך משטויות, פרצוף של תשעה באב, שק לי בתחת, שקדי מרק, תפסיק לבלבל את המוח (את השכל), תקוע לי כמו עצם בגרון.

לקריאה נוספת:

  • אתר מקיף ללימוד יידיש (דקדוק, תחביר, מילון, משחקים ועוד).
  • רונן טל וגאיה קורן, "באידיש זה נשמע יותר טוב" (ynet).
  • ניסן נצר, עברית בג'ינס – דמותו של הסלנג העברי, אוניברסיטת בן-גוריון תשס"ח (הרצאה ).



כל הזכויות שמורות © אתר השפה העברית / רוני הפנר 2004–2014