משחקי ילדים

אחת, שתיים שלוש דג מלוח – ("מכשפה מביטה").
אבו יו-יו, אֲבּוּ יוֹ־יו – ("שק קמח"). האב או הילד הגדול יותר סוחב על כתפיו את הקטן.
אבן ג'וק – לא, זו לא דרך חדשה ומקורית להרוג חרקים, זה משחק. במקום להגיד במשך שנה "אבן נייר ומספריים, המנצח בין השניים: אחת שתיים שלוש", נהוג לקצר את כל העסק ולהגיד ישר "אבן ג'וק!" וככה המשחק יותר זורם.
חי-צומח-דומם – ("ארץ-עיר").
חיי שרה – ("שמות" או "שמות אויר"). מישהו זורק כדור לאוויר (ע"ע להפריק), וקורא בשם אחד המשתתפים. אותו משתתף צריך לתפוס את הכדור. אם הוא לא מצליח, כולם בורחים והפספסן צריך לפגוע עם הכדור במישהו אחר.
חממות, חֲמֵּמוֹת – ("שבויים"). זורקים את הכדור באוויר. הראשון שתופס אותו צריך לפגוע באחד המשתתפים. כך הוא צובר "שבוי" שעוזר לו לפגוע באחרים. מכאן גם "לחמם" – לפגוע בכדור במישהו בכל הכח.
צעדי ענק – ("3 מקלות"). בכל פעם מרחיקים את המקלות וכך קשה יותר ויותר לדלג ביניהם בשלושה צעדים. מי שנוגע במקל או לא מצליח לעבור אותו – נפסל.

המילון הירושלמי

אָג'וּ / אג'ואים – ("גוגואים") גרעיני המישמש. בערבית, עג'ו (Agu) הוא גלעין.
אורי כדורי – כינוי של ילדים לרמש מסוג כדרורית, המתגלגל לצורת כדור כשנוגעים בו.
אש-תנור, אָש־תנור – לאפה, פיתה עיראקית. בערבית "עֵיש" הוא לחם ו"תנור" הוא שם לתנור האבן לאפית לחם.
באלפים, בָּאלְפִים – באופניים ירושלמיים יש שני באלפים (מכלולי שסתום), ושני ונטילים (צינוריות גומי שבתוך אותו מכלול). המילה באלף באה מהמילה האנגלית Valve בהיגוי ערבי.
בארד, בָּארֶד – אדם כבד, עצלן. "איזה בארד, תנקה כבר את הבית!".
בארוד – אזהרה לפני פיצוץ סלעים למטרת חפירת יסודות לבניין.
בובקעס – האיצטרובלים הכדוריים הנופלים מעצי הברוש.
במבליק – ("ליקריץ'" או "זנב סוס") ממתק גומי בטעם אניס המגיע בדרך כלל בצבעים שחור או אדום.
גולגולים (במלעיל) – ("בומקלאך") הפירות הירקרקים והקשים של עץ האזדרכת.
זיגי / זיגים (במלעיל) – לפלפים, חנונים, יורמים וכיו"ב.
חתולה (בדגש מלעילי) – שם כללי לחתול בלי ציון המין (יכולה להיות "חתולה זכר" או "חתולה נקבה"). ראוי להזכיר את "כיכר החתולות" שבמרכז העיר.
יצור – "בן אדם דפוק באופן מעורר רחמים ומביך", "מוטאציה". "בוא'נה, תראה ת'יצור הזה!". בנקבה: יצורה.
כמה אחדים – מספר קטן של יחידות. למשל בקיוסק: "- כמה לורדים אתה צריך? - תן לי כמה אחדים".
להפריק – לבעוט או לזרוק את הכדור לאוויר כדי לתת סיכוי שווה לשתי הקבוצות להתחיל. מאנגלית: free kick.
להקריץ – לייצר יש מאין. למשל: "מאיפה אתה רוצה שאקריץ לך את התשובה?"
לורד – בירושלים בניגוד לשאר הארץ, "לורד" הוא המַצְבֵּעַ הדק ו"טוש" הוא העבה.
לקרקס, לקַרְקֵס – לנצח במשחק באופן מוחץ; להביס את היריב בצורה משפילה.
לרדת העירה – ללכת למרכז העיר. למעשה, מרכז העיר בירושלים גבוה יותר מרוב השכונות.
מחוּץ' – מחוץ. "איזה באסה עם האפרסק הזה – מחוץ' לגמרי, אי אפשר לאכול אותו"
מציצה – סוכריה על מקל.
נתפֿס – אומרים שהשלג נתפס, כאשר הוא אינו נמס במגע עם הקרקע אלא נשאר לבן (ואז הוא יכול להיערם).
סיחים – שִפודים. המילה סיח קיימת בערבית ובפרסית ויתכן שהיא קרובה למילה התנ"כית שִׂךְ / שִׂכִּים (דגש בכ"ף!) שמשמעה קוץ. על פי הנאמר בספר במדבר: לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם (לג נה).
סילקים, – חישורי האופניים (סילק בערבית הוא חוט ברזל).
ספיחס – למישהו שזה עתה הסתפר נהוג לטפוח על העורף ולומר "ספיחס!".
עפרון חוֹדִים – עט־עפרון. לחודים שלו קוראים שפיצים.
פונצ'ים – כדורי שוקולד.
פטל – כינוי ירושלמי לתרכיז מיץ. יש פטל בטעם לימון, פטל בטעם תפוז, פטל בטעם תפוח ואפילו פטל בטעם פטל!
פיניונס, פִּינְיוֹנֶס – צנוברים, גרעיני האורן (מ◄לאדינו).
פֿסאי (הס' מודגשת) – פספסן; מישהו שלא מדייק בקליעה לסל או בבעיטה לשער.
פצלוחה, פַצְלוּחָה – מרושלת ועקומה; חסרת חן. "הוא נראה גרוע אבל אשתו לא פחות פצלוחה ממנו".
פרסה – כרישה (מ◄לאדינו).
צ'פצ'ולה, צָ'פָּצ'וּלה – בחורה פשוטה וסתמית. מקור המילה הוא ביוונית: צ'אפאצ'וליס ביוונית פירושו ברנש רטוב ומלוכלך. המילה חדרה ל◄לאדינו במשמעות של מישהי מרושלת לבושה סמרטוטים.
קוּלוּלוּ – כשילד מואס באוסף הקלפים שצבר, הוא מעיף אותם באוויר, וכל התופס קלף זוכה.
קולולוש – ("שה-שה"). פיתוח של המושג קולולו: קונפטי (פתיתי נייר או פרחים) שזורקים באוויר.
קוּקוּ שקר ("קוקו בלוף") – כאשר עושים קוקו (כלומר קושרים את השיער בגומיה) אך מתחתיו, קרוב לעורף, נשארת קווצת שערות. נקרא גם חצי קוקו. שערות סבתא – השם הירושלמי לצמר גפן מתוק.

צורות ביטוי יחודיות

מָאָאתים – באלף עיצורית. בעבר נהגו לומר גם "מֶאָה-תיים" (בסגול), וכן "שֶׁעָה-תיים".

מגפָּיים – דגש בפ"א.

עבירה בספורט נקראת פֿאוֶול (Fa`wel) – בניגוד לשאר הארץ שם גורסים דווקא פֿאוּל (Fa`ul).

בלבול בין מעולם ולעולם: "מדובר בשחקנים שלעולם לא שיחקו במזג אויר כזה".

שימוש יחודי בזמנים ובכוונים: "תשאלי ירושלמי איך מגיעים ל... יגיד לך, 'אתה מסתובב שם, נכון גדר? אתה פונה ישר עד הסוף, עכשיו ימינה ואתה פונה ישר.'" (כאמל)

לרחוב המלך ג'ורג' נהוג לקרוא "רחוב המלך קינג ג'ורג'", והמהדרים מוסיפים "רחוב המלך קינג ג'ורג' סטריט"

קושי לבטא את העיצורים ז'סש אם הם סמוכים מדי: "בתל אביב יש רחוב ששמו אוסישקין, אבל בדרכו לירושלים, במעלה הקסטל כנראה, הוא שינה את שמו לאושיסקין. בתל אביב בנו את "לונדון מיניסטור" ובו פסאז', לעומת זאת בירושלים לא הצליחו לבנות פסאז' אז בנו פשאז. כשבתל אביב אפסנו את הנעלים מזאמש בבוידם, בירושלים יצאו עם אופנה חדשה – נעלי ז'אמס. בתי עינוגים בהם מקבלים טיפול מסאז' בתל אביב, לא מוכרים בירושלים, כי שם הבנות עושות משאז." (בסממוצו)

וקצת מירושלים של ימי המנדט

אלאמבוּלי (מערבית: אלאמבוליק – בהגייה הערבית העירונית הקו"ף לא נהגית) – ("דודס"). משחק הדומה לקריקט אבל עם תחנות כמו של בייסבול. מקפיצים כפיס עץ מחודד משני הקצוות ובעודו באויר מכים על אחד מחודיו בקרש עץ. לכל משתתף יש שלוש מכות ברצף: בראשונה אומרים "אלאם", בשניה "סאלאם" ובמכה השלישית "פאצ'קה". המשחק נקרא לפעמים גם אָלֶם-סאלם-פאצ'קה (או: פטיצ'קה).

אָרֶץ – ("קלאס") מציירים בגיר על המדרכה, משליכים אבן חצץ או קליפה של ראש תפוז וקופצים לתוך ריבועים וחצאי מעגלים. בלורות (גם בנדורות – מערבית: עגבניות) – ("ג'וּלוֹת").

דג מלוח – עניבה. ביטוי שהשתמשו בו בני מעמד הפועלים כזילזול באלו שלבושים פראנז'י (ע"ע)
הולד ("הנדס-אפ").חבורת הילדים מתפזרת לכל עבר ומסתתרת, מלבד ילד אחד שנותר מסתובב עם יד בצורת אקדח ומחפש את המתחבאים. כשהוא פוגש את אחד הילדים, עליו לכוון אליו את האקדח ולצעוק "הולד", לפני שהשני מקדים אותו. המפסיד בדו־קרב הוא זה שממשיך לחפש.
חאמלה-מאלאן – תרמילי חימצה (חומוס) ירוקים באסופה שדומה לאסופה של פטרוזילה. את שיחי החאמלה מלאן היו קולים על גחלים ומוכרים ברחוב. אחרי שגמרו לשלוף ולאכול את זרעי החימצה המתוקים, אפשר היה לטאטא את המדרכה באסופה הזו שיעילה כמעט כמו מטאטא יד קטנטן מקש.
טרפצ'קה – חובט שטיחים.
עונג – אבקה מתוקה עשויה מחומוס טחון ואבקת סוכר. היו מוכרים אותה בתוך שפופרת מפיסת עיתון מגולל בצורת חרוט, חותכים את השפיץ ומכניסים לפה כמות קטנה של אבקה בכל "מציצה".
פראנז'י – ביטוי ירושלמי שמלגלג על לבוש אלגנטי, מהמילה "צרפתי".
תֶּסֶס – משקה תוסס ומתוק שהיה נמכר בקיוסקים או כאבקה שיש לערבב בכוס מים או בכוס סודה.
*תודה ליעקב ינץ (מינצברג)