השפה העברית
מילון ארמי-עברי
כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2010
מילים שחדרו לעברית
מילים שחדרו לעברית
לדף הקודם | לדף הבא

מילים באות א' מילים באות ב' מילים באות ג' מילים באות ד' מילים באות ה' מילים באות ו' מילים באות ז' מילים באות ח' מילים באות ט' מילים באות י' מילים באות כ' מילים באות ל' מילים באות מ' מילים באות נ' מילים באות ס' מילים באות ע' מילים באות פ' מילים באות צ' מילים באות ק' מילים באות ר' מילים באות ש' מילים באות ת'

שאילתה – שאלה, בקשה [שאלה רשמית בכנסת לנציג הממשלה].
שאני – שונה [פתיחה לתירוץ המחלק בין כמה מקרים ובכך מסביר את השוני בין ההלכות].
שבק – עזב.
שבקוהו – עזבוהו.
שגיא – גדול; עצום; הרבה.
שחום – צבע חום-שחור.
השחים – נתן למשהו צבע שחום, לרוב באמצעות חימום.
שטיא – שוטה, טיפש; מטורף.
שיבח – הילל, העלה על נס מעשה של הזולת.
שיטה³ – שורה.
שכב³ – שכב [בעיקר כלשון נקייה למוות].
שכיח – מצוי, נפוץ.
שלהי – סוֹף.
שלמא – שלום.
בשלמא – בשלום [הדבר נכון מנקודת מבט זו, אמנם ייתכן כי.. אבל..].
שלפוחית – בועה [בועה; לרוב בועה בגוף החי].
שלפוחית השתן – איבר דמוי שק שבו נאגר השתן המסונן בכליות.
שמא – פן, אולי.
שמא² – חשש, ספק; אפשרות לא ודאית.
שמיא – שמים.
שנה² – למד, שינן דברי הלכה.
שעתא – שעה.
שפיר – יפה.
שפיר² – תקין, כשורה.
שפיר³ – לא ממאיר (גידול שאינו סרטני).
שקל³ – לקח, קיבל.
שקלא וטריא – ויכוח, דיון; משא ומתן.





כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2010