♦ מאי – מה (גם: האם).
┘ אלא מאי – אלא ש..; אולם, עם זאת.
♦ מאידך – מצד שני.
♦ מאן – מי.
┘ מאן דהוא – מישהו [אדם כלשהו: אדם שאין רוצים לציין את שמו או שאין יודעים מיהו].
♦ מגן – מישהו [חינם].
♦ מוגמר – קטורת הנשרפת על גחלים. משמשת להפצת ריח טוב לאחר הארוחה.
♦ מותב – מושב [צוות שופטים שנתמנה לשבת בדין].
♦ מטו – הטייה (של האוזן וכיו"ב). בהשאלה: הקשבה, עשיית טובה.
┘ במטותא – ספרותי: בבקשה.
♦ מיגו – מתוך [סוג של טענה משפטית שבה אדם טוען טענה חלשה יותר מזו שהוא יכול].
♦ מילולי – דיבור [שמובע במילים; "ורבלי"].
♦ מילי – דברים.
♦ מילתא – מילה, דבר.
┘ מילתא דבדיחותא – דבר צחוק.
┘ מילתא זוטרתא – דבר קטן.
♦ מימרא – אימרה [אמירה של דברי האמוראים, בניגוד למשנה או לברייתא].
┘ למימרא – לומר [ביטוי תלמודי הבא להראות סתירה וניגוד בין מקורות שווי דרגה או בדבריו של אותו חכם עצמו].
┘ רגע כמימרא – הזמן שלוקח לומר את המילה "רגע" [זמן קצר ביותר].
♦ מינה – ממנה.
┘ נפקא מינה – יוצאת ממנה [מסקנה מעשית הנובעת מקביעה מסוימת].
♦ מיניה – ממנו.
♦ מיתותא – מוות.
♦ מכבנה – סיכת ראש.
♦ מכילתה – אסופה, קובץ הלכות [כינוי למדרש הלכה על ספר שמות].
♦ מכללא – כלל שלא נאמר במפורש אך ניתן להסיקו מתוך הדוגמאות.
♦ מלבר – מבחוץ.
┘ מלגו ומלבר – מבפנים ומבחוץ.
♦ מלגו – מבפנים.
┘ מלגו ומלבר – מבפנים ומבחוץ.
♦ מלוג – מריטה של נוצות [זכות שימוש של אדם בנכסי הזולת. בפרט: זכות הבעל ליהנות מנכסי אשתו].
┘ נכסי מלוג – נכסים שהאישה מביאה לנישואיה והם נשארים בבעלותה.
┘ תמלוג – תשלום המשולם לבעל המצאה או לממציא על שימוש בהמצאתו או ביצירתו.
♦ מלעיל – מלמעלה [הטעמה על ההברה שלפני האחרונה במילה].
♦ ממילא – מ+נגזרת של המילה מֵאֵל [מעצמו, מאליו; דבר שקורה גם בלי התערבות מבחוץ].
♦ מסואב – מטונף, בעל מראה דוחה [טמא. רקוב משחיתות].
♦ מסוק – כלי טיס שהעילוי שלו נעשה באמצעות מדחף.
♦ מסתבר – הכי סביר; שהסיכויים לקיומו הם הגדולים ביותר.
┘ איפכא מסתברא – ההפך מסתבר [תמיהה על דברים כאשר נראה שהיפוכם הגיוני יותר].
♦ מסתמא – "מן הסתם": כך אפשר לצפות, כך קורה בדרך כלל.
♦ מעיקרא – מיסודו, מלכתחילה, על הסף.
♦ מציעתא – אמצעית, מרכזית [כינוי לחלקה האמצעי של משנה או של ברייתא].
♦ מר³ – אדון [פניית כבוד של תלמיד לרבו או של חכם אחד לרעהו].
♦ מרן – מורנו [כינוי כבוד לרב וגדול בתורה].
♦ מרע² – חולה.
┘ שכיב מרע – שכוב חולה [חולה אנוש, נוטה למות].
♦ משמע² – משמיע [בינוני פועל של הפועל שמע].
┘ דו משמעי – שיש לו שני פירושים אפשריים; שאפשר להבין אותו בשתי צורות.
┘ רב משמעי – שיש לו הרבה פירושים אפשריים; שאפשר להבין אותו בכמה צורות.
┘ תרתי משמע – בשני המובנים, בשתי המשמעויות.