מילון ארמי-עברי

♦ אבא – אב, האב; אבי (ככינוי של ילד לאביו).
♦ אגב – בגלל, באמצעות; על גבי [בהזדמנות זו; מילת מעבר לדיבור על עניין משני].
┘ אגב אורחא – דרך אגב [תוך כדי; בהזדמנות זו].
♦ אגרה – שכר, רווח [תשלום או מס שמשלמים לרשות עבור הזכות להשתמש בשרותיה].
♦ אדיש – אדם שלא נוגע לו מה שקורה סביבו; שאין לו העדפה בין אפשרויות שונות.
♦ אדרבא – גדולה מזו [להפך, מסתבר לומר בדיוק את ההפך].
♦ אורחא – דרך, הדרך; אופן.
┘ אגב אורחא – דרך אגב [תוך כדי; בהזדמנות זו].
♦ אוריין – תורה, לימוד.
┘ בר אוריין – בן תורה, תלמיד תורה.
♦ אורייתא – תורה, התורה; חוקי התורה.
┘ אורייתא קדישתא – התורה הקדושה.
┘ דאורייתא – מן התורה [מצווה שמקורה בתורה, בניגוד למצווה דרבנן שנקבעה על ידי החכמים].
♦ אזל² – הלך, עזב.
♦ אי – אם.
♦ אי – הרי.
┘ אי לכך – הרי לכך [לפיכך, לכן].
♦ אידך – אחר, ההוא.
┘ ואידך – והאחר [מה אומר על זה האחר, בעל הדעה המנוגדת?].
┘ מאידך – מצד שני.
♦ איטלולא – ליצנות.
┘ חוכא ואיטלולא – צחוק וצהלה, צחוק ולעג.
♦ איכא – יש, אפשר.
♦ אין³ – כן.
♦ אינהו – הם.
♦ איניש – אדם; איש כלשהו.
♦ איפכא – הפך, ההפך.
♦ אית – יש.
♦ אלא – אם לא [כי אם; רק דבר זה].
┘ אלא מאי – אלא ש..; אולם, עם זאת.
♦ אליבא ד.. – על הלב של [לפי, לשיטת].
♦ אלים² – חזק פיזית, נחוש בדעתו.
♦ אמא – אם, האם; אמי (ככינוי של ילד לאימו).
♦ אמורא – דובר, מלומד הפותח בדיון [כינוי לאחד מחכמי התלמוד שלאחר חתימת המשנה ועד סוף המאה החמישית בערך].
♦ אמתלה – דבר שיש בו ממש, נימוק מתקבל על הדעת לביטול או לשינוי של עדות [תואנה, תרוץ שנוח להשתמש בו כדי להצדיק מעשה או התחמקות ממעשה].
♦ אנא² – אני.
♦ אנן – אנחנו.
♦ אנפין – פנים; מראה חיצוני, חזית.
♦ אסותא – רפואה, מרפא.
♦ ארחי פרחי – אורחים ומבקרים לרגע [עניים, נוודים, חסרי בית; ריקים ופוחזים].
♦ ארעא – ארץ.
┘ עפרא דארעא – עפר הארץ [כינוי לדבר חסר ערך].
♦ אשתקד – השנה שעברה.
♦ אתחלתא – התחלה.
┘ אתחלתא דגאולה – ראשית הגאולה; סימנים ראשונים לגאולה.
♦ אתמהא – מוזר. תמוה הדבר.
♦ אתנחתה – הפסקה קצרה (מהשורש נו"ח).
♦ אתר – מקום [מתחם המשמש לפעילות מסוג מסוים].
┘ לאלתר – במקום, מייד.
♦ אתרא – מקום, המקום.
┘ אתרא קדישא – מקום קדוש [שמו של ארגון חרדי השומר על החופרים במקומות קבורה].
┘ מרא דאתרא – אדון המקום [כינוי לרב העיר או היישוב].