השפה העברית

מילון ארמי-עברי

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2020
מילים שחדרו לעברית
מילים שחדרו לעברית
לדף הקודם | לדף הבא



מילים באות א' מילים באות ב' מילים באות ג' מילים באות ד' מילים באות ה' מילים באות ו' מילים באות ז' מילים באות ח' מילים באות ט' מילים באות י' מילים באות כ' מילים באות ל' מילים באות מ' מילים באות נ' מילים באות ס' מילים באות ע' מילים באות פ' מילים באות צ' מילים באות ק' מילים באות ר' מילים באות ש' מילים באות ת'

סבא – זקן [האב של האב או של האם].
סבא רבא – סב גדול [האב של הסבא או של הסבתא].
סבר – חשב.
סברא – הבנת ההלכה וטעמה (בניגוד לקבלת מסורת בלבד, 'גמרא').
סברא² – דבר שההגיון מחייבו, אף שאין לו סימוכין במקורות.
סבתא – זקנה [האם של האב או של האם].
סבתא רבתא – סבתא גדולה [האם של הסבא או של הסבתא].
סגי – גדול, רב (בשתי המשמעויות: הרבה ומספיק).
סגי ליה – מספיק לו, די לו.
סגי נהור – עיוור (צורת ביטוי מרומזת); מילולית: רוב אור.
סד – מכשיר עינויים קדום עשוי מעץ שהיו נועלים בו את רגלי האסיר.
סדן – חומר קשה שעליו עובדים בעלי מלאכה שונים (קדר, נפח וכו'). בהשאלה: בסיס.
סוגיה – הלכה [הלכה; נושא הלכתי הנידון בגמרא].
סיטרא – צד, קצה.
סיטרא אחרא – הצד האחר [השטן, יצר הרע. בקבלה: הצד המנוגד לקדושה, לאלוהות].
סייע – עזר.
תניא דמסייעא – פתיחה לברייתא שמביא אמורא לסייע לחברו [טיעון מסייע, עוד רעיון שתומך בעמדה זו].
סייעתא – טיעון מסייע, מקור התומך בטענה [עזרה, סיוע].
סייפא – לוחם; נושא חרב [שודד דרכים].
ספרא וסייפא – מילולית: מלומד ושודד דרכים [אדם שהוא גם איש ספר וגם לוחם].
סיפה – סוף [בגמרא: כינוי לחלקה האחרון של משנה או של ברייתא].
סני – שנוא.
ססגוני – בעל צבעים רבים ומרהיבי עין.
ספרא – סופר, מורה; איש ספר.
סריק – ריק.
בוקי סריקי – בקבוקים ריקים [דברי הבל, דברי שטות חסרי שחר].
סרק – שאין לו פרי; שפעולתו חסרת השפעה.
אילן סרק – עץ שאין לו פירות מאכל (בניגוד ל"עץ פרי").




הפניה לקניית המילון


כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2020