מילון ארמי-עברי

♦ מאי – מה. האם.
┘ אלא מאי – אלא ש..; אולם, עם זאת.
♦ מאידך – מצד שני.
♦ מאן – מי.
┘ מאן דהוא – מישהו [אדם כלשהו: אדם שאין רוצים לציין את שמו או שאין יודעים מיהו].
♦ במטותא – ספרותי: בבקשה.
♦ מילתא – מילה, דבר.
┘ מילתא זוטרתא – דבר קטן.
♦ מימרא – אימרה [אמירה של דברי האמוראים, בניגוד למשנה או לברייתא].
┘ למימרא – לומר [ביטוי תלמודי הבא להראות סתירה וניגוד בין מקורות שווי דרגה או בדבריו של אותו חכם עצמו].
┘ רגע כמימרא – הזמן שלוקח לומר את המילה "רגע" [זמן קצר ביותר].
♦ מינה – ממנה.
┘ נפקא מינה – יוצאת ממנה [מסקנה מעשית הנובעת מקביעה מסוימת].
♦ מיניה – ממנו.
♦ מכילתה – אסופה, קובץ הלכות [כינוי למדרש הלכה על ספר שמות].
♦ מכללא – כלל שלא נאמר במפורש אך ניתן להסיקו מתוך הדוגמאות.
♦ מלבר – מבחוץ.
♦ מלגו – מבפנים, מהצד הפנימי.
┘ מלגו ומלבר – מבפנים ומבחוץ.
♦ מלעיל – מלמעלה [הטעמת ההברה שלפני האחרונה במילה].
♦ מלרע – מלמטה, "ממתחת" [הטעמת ההברה האחרונה במילה].
♦ ממילא – מעצמו, מאליו; דבר שקורה גם בלי התערבות מבחוץ.
♦ מסתבר – הכי סביר; שהסיכויים לקיומו הם הגדולים ביותר.
♦ מסתמא – מן הסתם [כך אפשר לצפות, כך קורה בדרך כלל].
♦ מסתפינא – חושש אני, מתיירא אני.
┘ לולא דמסתפינא – אילו לא הייתי חושש [פתיחה זהירה לדברים שעלולים להיתקל בביקורת או בהתנגדות].
♦ מעיקרא – מיסודו; במהותו; מלכתחילה, על הסף.
♦ מעיקרה – מהיסוד [מיסודה; במהותה; מלכתחילה, על הסף].
♦ מעליא – מעולה. מושלם. תקף.
♦ מציעתא – אמצעית, מרכזית [כינוי לחלקה האמצעי של משנה או של ברייתא].
♦ מרן – אדוננו [כינוי כבוד לרב וגדול בתורה].
♦ מרע² – חולה.
┘ שכיב מרע – שכוב חולה [חולה אנוש, נוטה למות].
♦ משמע³ – נביעה, מסקנה לוגית [מובן, משמעות].
┘ תרתי משמע – בשני המובנים, בשתי המשמעויות.
♦ מתיבתא – אתר; מושב אקדמי; נוכחים באסיפה; אקדמיה [ישיבה; בית מדרש].
┘ ריש מתיבתא – ראש ישיבה.
♦ מתיבתא² – פרק; שיעור.