![]() |
♦ ד – ש, של. ♦ דא – זה, זאת. ┘ דא עקא – זאת הצרה [הבעיה היא..]. ♦ דאורייתא – מן התורה [מצווה שמקורה בתורה, בניגוד למצווה דרבנן שנקבעה על ידי החכמים]. ♦ דבעי – שרוצה; שמבקש; ששואל. ┘ כדבעי – כפי שנחוץ, "ביד רחבה". ♦ דבר – נהג, התנהג. ♦ דהיינו – כלומר; זאת אומרת. ♦ דווקא – דיוק, דקדקנות בפרטים [הוא ולא אחר]. ♦ דוכתא – מקום. ♦ דידי – שלי. ┘ לדידי – מצדי; מבחינתי; לגביי. ♦ דידיה – שלו. ♦ דידן – שלנו. ♦ דלמא – שמא. ♦ דלעיל – שלמעלה; שנמצא במקום קודם בטקסט. ♦ דמי – דומה, נחשב. ┘ היכי דמי – איך הוא דומה? איך הוא נראה? [שאלה הבאה לברר את פרטי המקרה או המצב המדובר]. ♦ דנן – זה; הנ"ל. ♦ דק – עיין בקפדנות; בחן בתשומת לב. התבטא באופן מדויק. ┘ ודוק – ועיין היטב בדבר, הדבר צריך עיון. ♦ דרבנן – של רבותינו; של החכמים. ♦ דרדק – ילד קטן; תלמיד בכיתות הנמוכות של בית הספר. הגייה | כתיב | צורה | אנשים | חיות | צומח ודומם | זמן ומקום | מגזרים | אטימולוגיה
דקדוק | ניקוד | יוצאי דופן | סגנון | פיסוק | היסטוריה | כתב | תהליכים | שירים כל הזכויות שמורות ©
רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2025
|