![]() |
♦ עבדקן – עב זקן [בעל זקן עבה]. ♦ עובדה – מעשה; מקרה, ארוע [אמיתה; דבר נכון, שקיים במציאות]. ♦ עורבא – עורב. ┘ עורבא פרח – עורב פורח [משל לדברים שאין בהם ממש, שמועות ללא ביסוס]. ♦ עילא – מעלה; גובה. ┘ לעילא – למעלה [בצורה מושלמת]. ♦ עילאי – עליון [נעלה; שאין למעלה ממנו; מקסימלי]. ♦ עינא – עין. ┘ עינא בישא – עין רעה ("עין הרע"). ♦ עיקרא – יסוד, שורש, עיקר. ┘ מעיקרא – מיסודו; במהותו; מלכתחילה, על הסף. ♦ עלמא – עולם; העולם (תבל והיושבים בה). ┘ דברים בעלמא – דיבורים כלליים (שאינם מתייחסים לאנשים ספציפיים, ללא כוונת עשיה וכו'). ┘ כולי עלמא – כל העולם [הכל, דעת הכל, הציבור הרחב. בגמרא: כל החכמים שנחלקו בעניין זה לפני כן]. ♦ עמיק – עמוק (עמיקתא - עמוקה). ♦ עניא – עני. ┘ לחמא עניא – לחם עוני [לחם מצות, לחם ללא שמרים]. ♦ עניותא – עניות, עוני. ♦ עסקינן – אנו עוסקים; אנו דנים. ♦ עפרא – עפר. ┘ עפרא דארעא – עפר הארץ [כינוי לדבר חסר ערך]. ♦ עקא – צרה, מצוקה. ┘ דא עקא – זאת הצרה [הבעיה היא..]. ♦ ערטילאי – ערום, חשוף [לא מוחשי, "באוויר"]. הגייה | כתיב | צורה | אנשים | חיות | צומח ודומם | זמן ומקום | מגזרים | אטימולוגיה
דקדוק | ניקוד | יוצאי דופן | סגנון | פיסוק | היסטוריה | כתב | תהליכים | שירים כל הזכויות שמורות ©
רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2025
|