השפה העברית

מילון ארמי-עברי

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2020
מילים שחדרו לעברית
מילים שחדרו לעברית
לדף הקודם | לדף הבא



מילים באות א' מילים באות ב' מילים באות ג' מילים באות ד' מילים באות ה' מילים באות ו' מילים באות ז' מילים באות ח' מילים באות ט' מילים באות י' מילים באות כ' מילים באות ל' מילים באות מ' מילים באות נ' מילים באות ס' מילים באות ע' מילים באות פ' מילים באות צ' מילים באות ק' מילים באות ר' מילים באות ש' מילים באות ת'

עבדקן – עב זקן [בעל זקן עבה].
עובדה – מעשה; מקרה, ארוע [אמיתה; דבר נכון, שקיים במציאות].
עורבא – עורב.
עורבא פרח – עורב פורח [משל לדברים שאין בהם ממש, שמועות ללא ביסוס].
עילא – מעלה; גובה.
לעילא – למעלה [בצורה מושלמת].
עילאי – עליון [נעלה; שאין למעלה ממנו; מקסימלי].
עינא – עין.
עינא בישא – עין רעה ("עין הרע").
עיקרא – יסוד, שורש, עיקר.
מעיקרא – מיסודו; במהותו; מלכתחילה, על הסף.
עלמא – עולם; העולם (תבל והיושבים בה).
דברים בעלמא – דיבורים כלליים (שאינם מתייחסים לאנשים ספציפיים, ללא כוונת עשיה וכו').
כולי עלמא – כל העולם [הכל, דעת הכל, הציבור הרחב. בגמרא: כל החכמים שנחלקו בעניין זה לפני כן].
עמיק – עמוק (עמיקתא - עמוקה).
עניא – עני.
לחמא עניא – לחם עוני [לחם מצות, לחם ללא שמרים].
עניותא – עניות, עוני.
עסקינן – אנו עוסקים; אנו דנים.
עפרא – עפר.
עפרא דארעא – עפר הארץ [כינוי לדבר חסר ערך].
עקא – צרה, מצוקה.
דא עקא – זאת הצרה [הבעיה היא..].
ערטילאי – ערום, חשוף [לא מוחשי, "באוויר"].




הפניה לקניית המילון


כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2020