השפה העברית - מילים שמקורן בגרמנית
השפה העברית

מגרמנית

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2018
מילים שחדרו לעברית
מילים שחדרו לעברית
לדף הקודם | לדף הבא

הגרמנית היא שפה הודו-אירופית, השייכת, יחד עם האנגלית וההולנדית, למשפחת השפות הגרמניות. ההיסטוריה של השפה הגרמנית מתחלקת לשלוש תקופות: גרמנית ישנה (1050-750), גרמנית אמצעית (1500-1050) וגרמנית מודרנית (1500 עד ימינו). התיעוד הכתוב העתיק ביותר בגרמנית הוא בערך משנת 750.

בתקופה הראשונה, היו דיאלקטים מקומיים ששימשו בכתב ולא היתה שפה אחידה וסטנדרטית. זוהי התקופה שבה החלה להווצר ◄שפת היידיש. בתקופה האמצעית התפתחה שפה אחידה יחסית כאשר הממשל החליף בהדרגה את שפתו הרשמית מלטינית לצרוף של מספר דיאלקטים של גרמנית בינונית-גבוהה. מרטין לותר, שבחר בגרמנית של השלטון הקנצלרי של סקסוניה לתרגום התנ"ך, עזר להפוך גרמנית זו לבסיס לגרמנית התקנית המודרנית. התפשטות האחידות בגרמנית הכתובה נעזרה גם במדפיסים שרצו, כמו לותר, לפנות לקהל רב ככל האפשר.

יהודי גרמניה, שהיו מופרדים עד אז מהאוכלוסיה הכללית ונתונים לפרעות ולדיכוי, החלו בסוף המאה השמונה עשרה להתערות בגרמניה ובשפה הגרמנית. בתהליך זה היה מקום חשוב לתנ"ך בתרגומו לגרמנית של משה מנדלסון. בשנת 1778 הקים דוד פרידלנדר, חברו של מנדלסון, גמנסיה ראשונה ובה כל תכנית הלימודים היתה בגרמנית.

ההשפעה על העברית

בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים היתה גרמניה מעצמה מובילה באירופה והשפעתה היתה ניכרת במיוחד במזרח אירופה, שבה ישבו רוב היהודים באותה התקופה. התחייה של העברית המודרנית, שחלה גם היא בתקופה זו, הושפעה רבות מן השפה הגרמנית.

הגרמנית השפיעה על העברית המודרנית בכמה דרכים: ראשית, בהיותה שפת התרבות של יהודי מזרח אירופה, היא שימשה בסיס לחידושי מילים רבים בדרך של תרגום מילולי (תרגומי שאילה). שנית, גרמניה היתה אז מעצמה תעשייתית מובילה, והשימוש בטכנולוגיות הגרמניות בארץ השפיע על אימוץ מונחים גרמניים רבים. בתהליך זה שימשו בתפקיד חשוב אנשי המושבות הטמפלריות, אשר הביאו עמם לארץ את הטכנולוגיות הגרמניות, ומהם למדו אנשי הישוב את שיטות העבודה ואת המונחים הגרמניים. בהמשך, העולים מגרמניה וממזרח אירופה, שהביאו איתם את הציוד והידע הגרמני בתחומי ההנדסה, הבניין, הדפוס ועוד, השתמשו במונחים הגרמניים וסייעו בחדירתם לעברית. תחומים נוספים שבהם קיימת עד היום השפעה של הגרמנית על העברית הם החינוך, המשפט וההשכלה הגבוהה. בנוסף לזה, היתה השפעה גרמנית על הסלנג העברי, בעיקר באמצעות התווך של שפת היידיש, המבוססת במידה רבה על אוצר מילים ותחביר גרמני.

החינוך וההשכלה הגבוהה

בשנת 1901 נוסדה בגרמניה אגודת "העזרה ליהודי גרמניה" במטרה לסייע לחינוך העברי בעולם. האגודה תמכה בבתי ספר ובגני ילדים בארץ ישראל וייסדה בתי ספר, בית מדרש למורים, מוסד להכשרת גננות ובית ספר למסחר. שפת ההוראה הראשית במוסדות האלה היתה הגרמנית, ולצידה, כשפה שניה – העברית. בשנת 1907 יזמה האגודה את הקמתם של בית הספר הריאלי ושל הטכניון בחיפה, וביקשה לקבוע בהם את הגרמנית כשפת ההוראה במדעים המדוייקים. החלטה זאת עוררה בישוב מחלוקת גדולה, שנודעה בשם ◄מלחמת השפות. מלחמת השפות הוכרעה לבסוף בנצחון העברית.

מוסדות החינוך של חברת "העזרה", שבהם לימדו את השפה הגרמנית, ויוצאי גרמניה, שהיו בין מקימי המוסדות להשכלה גבוהה בארץ, תרמו לחדירת מונחים מגרמנית לתחומי החינוך וההשכלה הגבוהה.

בין המונחים בתחום החינוך אפשר למנות את גן הילדים (Kindergarten), את בית הספר התיכון (Mittelschule) ואת הקונסרבטוריון (Konservatorium) הוא בית הספר למוסיקה. גם הגמנסיה (Gymnasium) יסודה בשיטת הלימוד הגרמנית (שהיתה נהוגה גם בארצות מזרח אירופה): חלוקת שנות הלימוד בגמנסיה לארבע שנות יסודי ולשמונה שנות תיכון, היא המקור למונחים שמינית, שביעית, שמיניות, שביעיסט וכו', המציינים את שנות הלימוד העליונות. בנוסף לכך, גם מדרג הציונים העשרוני הנהוג בבתי הספר ושמות הציונים בלתי מספיק, טוב מאד, מצוין וכו' מקורם בגרמנית.

בתחום ההשכלה הגבוהה מוצאים השפעות גרמניות במילים: (Kurs), מנזה (Mensa) ונייר לקמוס (Lackmuspapier); וכן בשמה של הפקולטה למדעי הרוח (Geisteswissenschaften) – בארצות האנגלו־סקסיות השם המקובל הוא Humanities (מהמילה אדם, אנושי).

החוק, המשפט והכלכלה

הגרמנית השפיעה גם על תחומי החוק המשפט, כך למשל המונחים מושבעים (Geschworene) וחוק יסוד (המקביל ל־das Grundgesetz הגרמני) הגיעו אלינו מגרמנית; המונח מדינת חוק (Rechtsstaat) לקוח מתורת המשפט הגרמנית; והביטוי אני קורא אותך לסדר (Ordnungsruf), מקורו בשפות האירופיות וכנראה הגיע גם הוא לעברית מגרמנית. עוד השפעה גרמנית היא בנוסח הפניה הרשמי, בגוף שלישי, הנהוג בבתי המשפט שלנו, תוך קידות ומלמולי "כבודו" – בניגוד לצורת הפניה המקובלת העברית, שבה פונים אף אל הקב"ה בלשון "אתה". בתחום הכלכלי מוצאים את המונחים פירמה (Firma) – החברה המסחרית, נייר הערך (Wertpapier) וכן את המושג בערבון מוגבל (mit beschraenkter Haftung).

השיפוצים והבניין

מונחים רבים הגיעו מן הגרמנית לתחום השיפוצים והבניין:
איזולירבנד (Isolierband) – סרט בידוד
אינטרפוץ (Unterputz) – ברז המשמש לעירבוב של מים חמים וקרים לשם הכוונתם לצינור שלישי
אינסטלטור (Installateur) – שרברב
בטון (Beton) – חומר הבניין (גם בצרפתית)
גומי (Gummi) – מקורה במילה המצרית העתיקה Kemai
דיבל (Dübel) – מיתד פלסטיק או עץ לחור שנקדח
טפט (Tapete) – נייר ציפוי לקירות הבית
לַייסְט (Leiste) – לוח דק מעץ
נירוסטה (Nirosta) – פלדת אל־חלד בעלת מרכיב גבוה של כרום. במקור: שם מסחרי של חברת Krupp
פוגה (Fuge) – כינוי למרווח שבין אריחי החרסינה. במקור: רווח, תפר.
שאלטר (Schalter) – מתג, מפסק חשמלי. "עם היד על השאלטר"
שופל (Schaufel) – טרקטור גדול המצויד בכף עמוקה. מילולית: את חפירה
שיבר (Schieber) – ברז ראשי. "לסגור את השיבר": לעצור הזרמת משאבים
שפכטל (Spachtel) – מרית, כלי טייחים
שפריץ (Spritzen) – סילון מים חזק. כינוי לטיח המשמש לציפוי בתים

תופעות לשוניות

  1. תעתיק גרמני למילים לועזיות:
    • Ch מתועתק ל־כ (מבוטא כ־ח'): כימיה, כולרה, אצטיל-כולין-אסתרז.
    • S מתועתק לפעמים ל-שׁ (בצרופים Sch,Sp,St): שׁוודיה (Schweden), שׁטוקהולם (Stockholm).
    • Z מתועתק ל־צ: הרצל, אצטון, אצטקים, צפלין.
    • שמות החודשים הלועזיים: ינואר (Januar), פברואר (Februar), מרץ (März).. מאי (Mai), יוני (Juni), יולי (Juli).. אוקטובר (Oktober).. דצמבר (Dezember) - הם על פי ההגייה הגרמנית.
    • תה הוא Tee (תיי) גרמני ולא tea אנגלי.
  2. צרוף העיצורים Pf, שנהגה כמו פ' דגושה ומייד אחריה פ' רפויה, כמו פוי/פויה (בלשון הילדים).
  3. שיטת הפיסוק בעברית תאמה בעבר (עד שנת 1994) את שיטת הפיסוק הגרמנית []

מילים שמקורן בגרמנית

אוטו (Auto) – השם המקובל בגרמנית למכונית.
בוידעם (Boden) – עליית־תקרה (קיצור של Dachboden – מילולית: "עליית גג").
ביס (Biss) – נגיסה; לרוב ממאכל של מישהו אחר: "תביא ביס". במקור: נשיכה.
גוטה (Gute) – טוב. מוכר בעיקר בצורה הכפולה: גוטה גוטה.
גשטאלט (Gestalt) – מילולית : תבנית. בהשאלה: שם לתפישה פסיכולוגית וטיפולית מפורסמת.
וינקר (Winker) – אור איתות במכונית.
וישר (Wischer) – מגב לשמשת המכונית. Wischen פירושו לנגב. בוויש (או "בוויש אחד") – מעבר מהיר על משהו בלי עצירות ובלי היסוסים.
טורט (Torte) – עוגה, לרוב עוגת ספוג החתוכה לשכבות וביניהן מילוי.
טרמפּ (Trampen) – לנסוע בטרמפים. "לתפוס טרמפ (על)": לנצל הזדמנות אחת כדי לקדם מטרות אחרות.
יקה – שם קיבוצי לעולי גרמניה. מקור המילה הוא במילה Jeck, שפירושה הוא "טיפש" או "ליצן" באחד מהדיאלקטים של הגרמנית. המילה שימשה במאה ה-19 ככינוי גנאי בפי יהודי מזרח־אירופה לכל גרמני באשר הוא (ולא רק ליהודים תושבי גרמניה!), ועם עליית יהודי גרמניה לארץ, דבק בהם הכינוי.
לאגר – "כל כך התאמצתי עד שכמעט שפכתי לאגר".
לופטגשפט (Luftgeschäft) – עסקי אוויר; עבודה לא יצרנית ולרוב גם לא ישרה.
לק (Leck) – טעימה, ליקוק; לרוב של גלידה.
מברשת – בן יהודה חידש את המילה (וכן את השורש "להבריש") על פי הצליל של המילה הגרמנית Bürste.
מישמַש (Mischmasch) – תערובת חסרת שיטה. mischen פירושה לערבב.
פוי (פויה) (Pfui) – מילת גינוי לילדים.
פאלש (Falsch) – מילולית: מוטעה, שגוי. בכדורגל: בעיטה מסובבת. באטליז, "פאלש פילה": פילה מדומה, חלק מבשר הפרה.
פיינשמקר (Feinschmecker) – אנין טעם. מילה הנאמרת בדרך כלל לגנאי ומצביעה על התנשאות.
פלטפוס (Plattfuss) – רגל שטוחה.
פן (Föhn) – מייבש שיער וגם, בהשאלה, כינוי לשיער מסורק ובעל נפח אחרי ייבוש במייבש שיער: "לעשות פן". במקור: רוח חמה ויבשה וגם מייבש שיער.
פריש-מיש – ערבוב הקלפים מחדש. בהשאלה: חלוקת תפקידים מחודשת. מילולית : ערבוב טרי. Frisch הוא טרי (ע"ע מישמש).
צימר (Zimmer) – מילולית: חדר. בעברית: בית נופש כפרי.
קאנט (Kante) – קו תיחום, שוליים. בהשאלה: "על הקאנטים" (או "בקאנטים") – במצב קשה.
קיטש (Kitsch) – חסר ערך אמנותי. במקור: וולגרי או חסר ערך. המושג מציין יצירות אומנות וחפצים אומנותיים (לעיתים גם כאלה המיוצרים בייצור המוני), המעוצבים בחוסר טעם, מתוך רגשנות מופרזת ובאיכות ירודה מבחינה אומנותית.
רמה (Rahmen) – מסגרת. בעברית: החלק המחבר בין המושב והכידון באופניים. "הרכיב אותה על הרמה".
רצפט (Rezept) – מרשם רפואי. בהשאלה: נוסחה פשוטה להצלחה.
שוונג (Schwung) – תנופה, תנע. שימושים: "בשוונג", במרץ רב ובתנועה אחת, "אם אני כבר בשוונג" - מאחר שאני כבר בעניינים וסיימתי בזריזות לטפל בדברים דומים; "תפס שוונג": תפס תאוצה.
שטנץ (Stanze) – תבנית. "כולם מאותו השטנץ": תיאור ביקורתי של אירועים, מופעים או בני אדם הנראים או פועלים על פי אותו דגם.
שטרודל (Strudel) – במקור: מערבולת. בהשאלה: כרוכית, עוגת תפוחים, וגם הסימן @ בדוא"ל.
שינקן (Schinken) – קותלי חזיר, האם.
שלאפשטונדה (Schlafstunde) – מילולית: שעת שינה. יוחד לשנת אחר הצהריים המקודשת של הייקים, ומכאן של כלל עם ישראל.
שלוק (Schluck) – לגימה; לרוב ממשקה של מישהו אחר: "תן לי שלוק". schlucken פירושו ללגום.
שמוץ (Schmutz) – מילת גנאי לתנועת השומר הצעיר. שילוב של ראשי התיבות "השומר הצעיר" ושל המילה הגרמנית שפירושה לכלוך. מכאן גם השם שמוצניק, חבר השומר הצעיר.
שמאלץ (Schmalz) – שומן מן החי. בהשאלה: מתיקות מוגזמת, בעיקר בתחום האמנות והבידור.
שנורקל (Schnorchel) – צינור קצר ומעוקל לאוויר שמשתמשים בו לצלילה שטחית מתחת לפני המים. במקור: מילת סלנג של הצי הגרמני שפירושה אף בולט (קרובה לפועל schnarchen שפירושו לנחור).
שניצל (Schnitzel) – כתיתה. השניצל הישראלי עשוי מחזה עוף או הודי (במקור – מבשר עגל).
שפגט (Spagat) – (תרגיל התעמלות) בפישׂוק רגליים, כאשר הרגליים ניצבות לגוף.
שפיץ (Spitze) – חוד, קצה (גם ביידיש).

מילים וביטויים

הגרמנית שימשה גם מקור חשוב לחידוש מילים וביטויים בדרך של תרגום מילולי (תרגומי שאילה). ביניהם:
אבעבועות רוח, אום (מהמילה אם, אמא), אחות (רחמניה), אמרת כנף, אין לו מושג, איחר את הרכבת, אין לו חשק, אלמנת קש, אם כבר אז כבר, באופן יחסי, בית חולים, במלוא מובן המילה, בסדר, גלגל שיניים, דגדגן, דמעות תנין, דפיקות לב, הלך לאיבוד, הפך זבוב לפיל, התפוח לא נפל רחוק מהעץ, זעזוע מוח, חומר נפץ, חלון ראוה, חסר לו בורג, טאטא מתחת לשטיח, ים תיכון, יצא ממנו האוויר, כלב נובח לא נושך, כרת את הענף שעליו הוא יושב, כתב עת, לאט אבל בטוח, לרקוד לפי החליל שלהם, לשקר אין רגליים, לתת תשובה, מדבר אל הקיר, מוציא לאור, מים מתוקים, מלחמת תרבות, מסילת ברזל, מתחת לכל בקורת, סובב על האצבע הקטנה, עזוב אותי במנוחה, עיתון, על כל צעד ושעל, עשה רוח, פה קבור הכלב, פעם ביובל, קופת חולים, קנה חתול בשק, שחור על גבי לבן, שטויות במיץ עגבניות, שתי ידיים שמאליות, תפוח אדמה.

הפניה

  • ברוך קרוא, "צירופי לשון", 1931.
  • מאיר פרנקל, "לשוננו לעם" א' ג'.
  • רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית, מעריב.




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2018