השפה העברית - השפות השמיות
השפה העברית

השפות השמיות

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
היסטוריה של העברית
היסטוריה של העברית
לדף הקודם | לדף הבא

כאשר בוחנים את תקופת ראשית הכתב במקורות הארכאולוגיים, נוכחים לדעת שבאותה העת היו קיימות באיזורנו כמה שפות דומות, כמו האכדית והארמית. לשפות אלו היה מבנה דומה, אוצר מילים בסיסי משותף, ודמיון פונמי (הגאים הנחשבים מובחנים זה מזה), שאינו יכול להיות מקרי.

המבנה הדומה מתמצה בשיטת "השורשים והמשקלים", שבה רוב המילים בשפה מורכבות מבסיס הכולל בדרך כלל שלושה עיצורים, ה"נוצקים" לתוך תבנית המעניקה להם תנועות, וכן ממוספיות שונות – הגאים המיתוספים בראש, באמצע או בסוף התבנית. למשל, את השורש 'כתב' ניתן "ליצוק" לתוך תבניות שונות לקבלת 'כתבנו', 'מכתב', 'התכתבות' ועוד. הדמיון באוצר המילים כולל הרבה מילים ושורשים בסיסיים, כגון המילים 'אב', 'אח', 'ראש', 'עין', 'יד', 'ארץ', והשורשים 'כתב', 'אכל' ו'ראה'.

ההשערה הסבירה ביותר שמסבירה זאת, ובה תומכים מרבית החוקרים, היא שהיתה שפת אב אחת שקדמה לשפות השמיות המוכרות לנו, ושממנה התפתחו השפות הללו באיזורים שונים במשך הזמן. לשפה הזאת קוראים החוקרים השפה הפרוטושמית, או השפה השמית הקדומה.


יש כמה השערות לגבי אופן ההתפתחות של השפות השמיות מאותו שפה קדומה:
  • יש אומרים, שהפרוטושמית התפצלה לשתיים: מזרחית ומערבית, והמערבית התפצלה שוב לשתיים: מערבית צפונית ומערבית דרומית.
  • יש אומרים, שהפרוטושמית התפצלה לשלוש: מזרחית, מערבית ודרומית.
  • ויש גם תיאוריה הגורסת חלוקה מרובעת, אבל היא כנראה פחות מקובלת.

אנחנו נניח שהיו שלושה ענפים (בלי להכריע לגבי אופן ההתפתחות ההיסטורית שלהם), ונכנה אותם להלן: מזרחי, מערבי ודרומי. השפות השמיות המוכרות התפתחו מאותם ענפים.
  • מהענף המזרחי קיבלנו את ה◄אכדית.
  • הנציגה הבולטת של הענף הדרומי היא ה◄ערבית.
  • הענף המערבי התפצל ל◄ארמית ולכנענית.

לארמית ניבים רבים, המתפרשים על פני תקופה של כמה אלפי שנים. זו גם היתה שפת הדיבור המשותפת של המזרח הקדום בתקופת המקרא. מהכנענית התפתחו העברית, הפיניקית (שדוברה באיזור שהיום הוא לבנון) וכן המואבית, המוכרת ממצבת מישע. שפה מעניינת נוספת השייכת לענף המערבי היא האוגריתית. הדעות חלוקות לגבי אופן השתייכותה לענף: האם היא תת-ענף בפני עצמו, או התפתחות מהתת-ענף הכנעני.

השפות השמיות - חלוקה גאוגרפית
שמיות צפון-מזרחיות
אכדית בבלית-אשורית
שמיות צפון-מערביות
אבלאיתית שפה שהתגלתה לאחרונה באבלה, סוריה, 2400 לפנה"ס
שפה מביבלוס כמה מסמכים עם כתובות פסאודו-הירוגליפיות, המאה ה-14 לפנה"ס
פרוטו-סינאית כתובות ובהן הכתב העתיק ביותר, המאה ה-15 לפנה"ס
שפה מלכיש כתבים קדומים מלכיש
אמורית ידועים רק שמות אמורים 2000 עד 1600 לפנה"ס
אוגריתית העיר אוגרית בצפון מערב סוריה, המאות ה-15 עד ה-13 לפנה"ס
השפה שנמצאה
באל-עמארנה
חליפת מכתבים מהמאה ה-12 לפנה"ס
הקבוצה הכנענית עברית (התנ"ך המשנה והתלמוד)
עברית מודרנית (עברית)
פיניקית ופונית (שפה פונית מקרתגו; המאה ה-9 לפנה"ס)
הקבוצה הארמית
ארמית עתיקה (כתובות בסוריה, המאות ה-10 עד ה-8 לפנה"ס)
ארמית (האימפריה האשורית החדשה, המאות ה-7 עד ה-4 לפנה"ס)
ארמית מערבית
נבטית (מגילות קומראן; האוכלוסיה הערבית של פטרה, ירדן)
תדמורית או פלמירית (האוכלוסיה הערבית של פלמירה)
ארמית יהודית (ראשית הנצרות)
ארמית שומרונית (המאה הרביעית לפנה"ס)
ארמית נוצרית ארץ-ישראלית (מלכית נוצרית, המאות ה-5 עד ה-8 לספירה)
ארמית עכשוית בכפרים ליד דמשק
ארמית מזרחית
העיר הסורית אדסה (המאות ה-3 עד ה-13 לספירה)
סורית בבלית מהתלמוד הבבלי (המאות ה-4 עד ה-6 לספירה)
מנדאית או מנדעית (mandaean), קהילות דתיות גנוסטיות
(המאות ה-3 עד ה-8 לספירה)
ארמית עכשווית מכפרים בטורקיה
שמיות דרום-מערביות
ערבית ערבית קדם-קלאסית (מאות 4 עד 5 לספירה)
ערבית צפונית קלאסית (מאות 4 עד 10 לספירה)
להגים ערביים מודרנים
ערבית דרומית עתיקה (מאות 8 עד 6 לפנה"ס)
להגים ערביים דרומיים מודרנים
אתיופית
אתיופית עתיקה
שפות אתיופיות מודרניות (הרבה)

 

מעתקים פונטיים בין השפות השמיות העתיקות (טבלה חלקית):

פרוטו-שמית   ארמית עברית ערבית קלאסית
θ (ת') ת (תור, תלת, תֶלֶג) שׁ (שׁור, שׁלוש, שׁלג) ث (ת'ור, ת'לאת'ה, ת'לג')  
ð (ד') ד (דכר, דהב) ז (זכר, זהב) ذ (ד'כר, ד'הב)
(ע) ע (זעיר) ע (זעיר, עזה) غ (צע'יר, ע'זה)
(צ) צ (צִיבְעָא, צוֹמָא, צוּרְתָּא) צ (צבע, צום, צורה) ص (צִבְּע', צַום, צוּרה)
θ̣ (צ') ע (ארע, ביעא) צ (ארץ, ביצה) ض (ארצ', ביצ'ה)
ẓ́ (ט') ט (קיט) (עיטא) צ (קיץ, צבי, צל) (עצה) ظ (קיט', ט'בי, ט'ל)
s (ס) ס (ספרא, סיפא) ס (ספר, סיף) س (סִפר, סיף)
ś (שׂ) ס/שׂ (סהד/שׂהד = עד) שׂ' שמאלית (עשׂר, שׂמאל)   ش (שָׁהִיד) (עשׁר, שׁימאל)
š (שׁ) שׁ ימנית (לישנא, שלָם)   שׁ' ימנית (לשון, שׁלום) س (לִסאן, סלאם)

  • לחשים שמיים פרוטו-כנעניים שהתגלו במצרים – הרצאה של פרופ' ריצ'רד שטיינר



כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016