השפה העברית

זוגי

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2022
צורות יוצאות דופן
צורות יוצאות דופן
לדף הקודם | לדף הבא


בשפה ◄הפרוטו-שמית ובעקבותיה ברוב השפות השמיות ובכלל זה בעברית, יש צורת זוגי המציינת עצמים שכמותם כפולה. השימוש בצורת הזוגי בעברית מצומצם למדי, והוא משמש בעיקר ליחידות מידה שכמותן זוגית, וכן לאיברים ולעצמים שבאים בזוגות באופן טבעי.

כיצד נגזר הזוגי

צורת הזוגי נגזרת לרוב מצורת היחיד:
  1. במילים שאינן מסתיימות בה', נוספת הסיומת -יִם, ולרוב משתנה הניקוד:
    • בזכר: אֶלֶף - אַלְפַּיִם, חופן - חופניים, יוֹם - יוֹמַיִם, וכו'.
    • בנקבה: אוזן - אוזניים, יד - ידיים, כנף - כנפיים, וכו'.
  2. במילים המסתיימות בה', מחליפה אותה הסיומת -תַיִם, ולרוב משתנה גם הניקוד:
    • מֵאָה - מָאתַיִם, נְקֻדָּה - נְקֻדָּתַיִם, קוֹמָה - קוֹמָתַיִם, שָׁנָה - שְׁנָתַיִם, שָׂפָה - שְׂפָתַיִם.

יוצאים מן הכלל:

  • במילים מסויימות שמקורן במקרא צורת הזוגי נגזרת מצורת הרבים:
    • דְּלָתַיִם, כְּרָעַיִם, לְחָיַיִם, טְפָחַיִם, טְלָפַיִם, קְרָבַיִם.
    • מילים מקראיות נוספות הנגזרות מצורת הרבים: גְּדֵרֹתָיִם, דְּרָכַיִם, חֹמֹתַיִם, לֻחֹתָיִם, קְרָנַיִם, רִבֹּתַיִם.
  • חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם – המילה נגזרת מצורת הנקבה.
  • כירה - כיריים – המילה נגזרת מצורת הזכר.
  • יש מספר מילים שבעברית המדוברת נהוג לגזור אותן מצורת הרבים: גדה - גדותיים, דור - דורותיים, דקה - דקותיים, שנייה - שניותיים. על פי האקדמיה ללשון, יש לגזור מילים אלה מצורת היחיד בלבד.

זוגי בהטייה – לרוב על דרך הזוגי:

  • נַעֲלַיִם: נַעֲלֶיךָ נַעֲלַיִךְ וכיו"ב (כלומר בפתח).
  • במקרא קיימת גם הצורה נְעָלִים, ובנטייה: נְעָלֶיךָ (בשווא).

מין המילה בזוגי הוא כמו מין המילה ביחיד. לכן:

  • מכנס אחד (ז') ← מכנסיים ארוכים!
  • גרב אחד (ז') ← גרביים לבנים!
  • אופן אחד (ז') ← אופניים מהירים!

יחיד, זוגי, רבים

למילים זוגיות, המתארות עצמים שאינם באים בזוגות באופן טבעי, יש גם צורת רבים:

  • אורך: טפח-טפחיים-טפחים, אמה-אמתיים-אמות.
  • זמן: חודש-חודשיים-חודשים, יום-יומיים-ימים, ערב-ערביים-ערבים, שבוע-שבועיים-שבועות, שנה-שנתיים-שנים, שעה-שעתיים-שעות.
  • מספר: אלף-אלפיים-אלפים, מאה-מאתיים-מאות, פַּעַם-פַּעֲמָיִם-פְּעָמִים.
  • חלקי גוף: אף-אפיים-אפים, כף-כפיים-כפות (בסמיכות: כַּפֵּי־ או כַּפּוֹת־), שפה-שפתיים-שפות (בסמיכות: שִׂפְתֵי־ או שְׂפוֹת־ או שִׂפְתוֹת־).
  • אחרים: כפל-כפליים-כפלים, אופן-אופניים-אופנים, נהר-(ארם־) נהריים-נהרות (בתנ"ך: נהרים), קב-קביים-קבים, קרן-קרניים-קרנות (בסמיכות: קַרְנֵי־ או קַרְנוֹת).
  • ובתנ"ך: דֶּלֶת-דְלָתַיִם-דְּלָתוֹת, דֶּרֶךְ-דְּרָכַיִם-דְרָכִים, מַחֲנֶה-מַחֲנָיִם-מַחֲנוֹת, רָמָה-רָמָתַיִם-רָמוֹת, שַׁעַר-שַׁעֲרַיִם-שְׁעָרִים.

יחיד וזוגי בלבד

למילים המתארות עצמים הבאים מטבעם בזוגות לרוב אין צורת רבים, וצורת הזוגי משמשת גם כצורת הרבים. למשל "לשולחן יש ארבע רגליים", "צריך לבדוק בשבע עיניים" וכד'. במקרה שיש מקום לאי הבנה ורוצים להדגיש שמדובר בזוגי, אפשר לומר "זוגות ..". למשל: "קניתי שלושה זוגות גרביים".

מילים שאין להן צורת רבים:
  • מספר: שִׁבְעָתַיִם, שניים, שתיים.
  • חלקי גוף: אופס-(מי־) אופסיים, ברכיים, גפיים, דדיים, חופניים, חלציים, ידיים1, ירכיים, כתפיים, מותניים, מעיים, ציפורניים, קרביים, רגליים1, שדיים, שוקיים.
  • חלקי פנים: אוזניים, לחיים, נחיריים, עיניים1, עפעפיים, שיניים.
  • לבוש: גרביים, מגלשיים, מגפיים, מכנסיים, משקפיים, נעליים1, ערדליים.
  • בעלי חיים: טלפיים, כנפיים, כרעיים.
  • אחרים: אובניים, ביניים, כלאיים, מחרתיים, שוליים.

1 למילים הבאות יש במקרא גם צורת רבים:
   יד - ידות: שתי יָדוֹת (שמות כו) וִידוֹת האופנים (מלכים א ז), לשתי יְדֹתָיו (שמות כו).
   נעל - נעלים: וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים (ישעיהו יא טו).
   עין - עיינות: נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת (דברים ח ז), עִינוֹת תְּהוֹם (משלי ח כח).
   רגל - רגלים: שָׁלֹשׁ רְגָלִים (במדבר כב כח).

זוגי בלבד

יש גם מילים שבאות בצורת זוגי, אבל היום אינן מתארות עצמים זוגיים, ואין להם צורת יחיד או רבים.

מילים שאין להן צורת יחיד או רבים:
  • בינתיים, חמוקיים, ירכתיים, מים1, עצלתיים, צהריים2, שיפוליים, שמים1.
  • חלקי פנים: חניכיים - נקבה (חיך? חיוך?).
  • כלים: מספריים, מאזניים, מלחציים, מלקחיים, מצבטיים, נחוּשתיים, רחיים.

1 מעניין לציין שלמרות שהמילה מים היא בתבנית זוגית (למשל בערבית אומרים מיא - בלי מ"ם בסוף), היא נוטה לפעמים כאילו היתה צורת יחיד של השורש מי"ם. כך למשל, בסמיכות אומרים מֵימֵיהֶם (בנוסף לצורה הפשוטה מי־, כמו מי־תהום). כך גם המילה שמים שממנה נגזר התואר שמיימי.
2 המילה צהריים קיבלה כנראה את סיומת הזוגי באופן מלאכותי ובמקור לא ציינה זוגי [בלאו, 207].

סיומת הזוגי משמשת לעיתים גם כסיומת המציינת שם מקום (במקרא: אֲדוֹרַיִם, בֵּית דִּבְלָתָיִם, גְּדֵרֹתָיִם, חֹרֹנַיִם, מַחֲנַיִם, עֲדִיתַיִם, עֵין עֶגְלַיִם, קִרְיָתָיִם, שַׁעֲרַיִם; בתלמוד: עֲפָרַיִם). במקרה זה לרוב אין לה משמעות זוגית.




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2022