השפה העברית - צהריים (צָהֳרָיִם)
השפה העברית

צהריים (צָהֳרָיִם)

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2018
שאלה של הגייה
שאלה של הגייה
לדף הקודם | לדף הבא

(תהילים נה יח)

נדמה לי שרבים טועים לאחרונה בהגיית המילה צהריים ואומרים בטעות "TzAhArayim", בשני קמצים גדולים.
למרות שהכוונה היא טובה, ההגייה הזו אינה נכונה - זהו תיקון יתר הנובע כנראה מהכתיב של המילה בכתיב חסר הניקוד.

את המילה צהריים יש להגות TzOhOrayim, או, לפי מסורת ההגייה הספרדית - TzAhOrayim.

איך יודעים מהי ההגייה הנכונה?
אם נתבונן בניקוד של המילה צָהֳרַיִם, נראה כי המילה מנוקדת בקמץ ואחריו חטף-קמץ. רצף כזה נהגה בלשוננו תמיד כשתי תנועות O. אפשר להשוות את זה למילים אָהֳלֵי (Oholei), טָהֳרָה (Tohora), נָעֳמִי (No'omi) וכו'. הקמץ באות צ' נקרא קמץ קטן, ולמרות שהוא נראה בדיוק כמו קמץ רגיל ("גדול"), הוא נהגה בתנועת O.

ומדוע יש בצ' קמץ קטן? שימו לב למשקל של המילה צָהֳרַיִם: המילה מסתיימת בסיומת -יים, שהיא סיומת ◄הזוגי. כלומר, זוהי לכאורה צורת הזוגי של המילה צֹהַר. המילה צֹהַר דומה במשקל למילה אֹזֶן, והמילה צהריים היא באותו המשקל כמו המילה אָזְנַיִם – האות הראשונה בשתי המילים מנוקדת בקמץ קטן.

הקמץ הקטן הנשמע במילה צהריים (או אוזניים) נובע מחוק לשוני הנקרא "חוק החיטוף": תנועת החולם החסר שהיתה במילה המקורית קטֵנה כתוצאה מהתרחקות הטעם.

השורש צה"ר הוא שורש שמי הקיים גם בשפות שמיות נוספות: למשל בערבית - ט'הר, ובארמית - טהרא; והמשמעות היסודית שלו היא גובה, רום. המילה צהריים מציינת כנראה את מיקומה של השמש ברום השמיים.

המחקר הלשוני ניסה לעקוב אחרי מקור המילה צהריים וגילה למרבה הפלא שהמילה אינה צורת זוגי אמיתית. וכך כותב אליעזר בן יהודה במילונו:
המילה צהריים שימשה גם במואבית, ובכתובת מישע היה כתוב: 'עד הצהרם' בלי יו"ד, בניגוד לצורת הריבוי, ובניגוד אף לצורת הריבוי הזוגי בכתובת הנ"ל, שכן צורת הזוגי בכתובת מישע צוינה בנו"ן ולא במ"ם, למשל: מאתן (מאתיים). מכאן שהורגש שאין כאן צורת ריבוי, אלא תואר הפועל כמו 'יומם', 'ריקם'. רק אחר כך הבינו את צהריים, ערביים, כמילים שסופן צורת זוגי.
כלומר, מבחינה היסטורית חל כאן תהליך מעניין. בהתחלה המילה "צהרם" שימשה כנראה כתואר הפועל במשמעות של "בהיות השמש למעלה". במשך השנים השתנתה המילה ונוספה לה יו"ד וכך היא נראית לנו היום כאילו היא צורת זוגי של המילה צוהר.

כדי להשלים את התמונה, יש לציין שעל פי המסורת הספרדית נהוג לומר את המילה Tzahorayim. הסיבה לזה היא שבכתיב המקראי של המילה יש מתג (קו קטן) מתחת לצד"י, המציין הטעמה משנית [ראו את כתיב המילה עם ◄טעמי המקרא בראש העמוד], ולכן על פי הגייה זו מדובר בקמץ גדול, שהגייתו בתנועת A. בכל אופן, על פי חוקי הדקדוק המקובלים, ההגייה הנכונה היא Tzohorayim בלבד.

אם כך, ההגייה היא בשתי תנועות O. אז מדוע המילה לא נכתבת צוהריים (כמו אוזניים)?

הסיבה לזה נמצאת בכללי הכתיב חסר הניקוד. בכתיב חסר הניקוד, קמץ קטן או חטף קמץ נכתבים באות וי"ו רק אם בצורה היסודית של המילה יש חולם חסר. כלומר, עלינו לברר מהי הצורה היסודית של המילה צהריים: האם זאת המילה צוהר או שהמילה צהריים עצמה היא צורת היסוד?

התשובה לכך היא שכמו שראינו למעלה, המילה צהריים אמנם בנוייה בתבנית הזוגית של המילה צוהר, אבל מבחינה היסטורית היא לא היתה במקור צורת זוגי אמיתית. לכן, על פי הכללים, אין לכתוב אותה בוי"ו.

שימו לב אך שימו לב למילה צהרון (צַהֲרוֹן) - המילה נכתבת בפתח ובחטף-פתח ונהגית בתנועת A.



כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2018