מילון למונחי לשון

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

א

אוגד - מילה הקושרת בין הנושא לנשוא במשפט שמני. לרוב ניתן להשמיטה מבלי לפגוע בתקינות המשפט. למשל: הוא, היא, הם, הן, היה, יהיה, נהיה, הפך, נעשה וכו'.
אונומטופיאה - מילה שנוצרה על פי הצליל של העצם שהיא מתארת (למשל המילה בקבוק נוצרה כנראה על פי הצליל בק-בק-בק של המים היוצאים מתוך פי הבקבוק).
אות נחה - אות שאינה נהגית (למשל: האות א' במילה ראשון, האות י' במילה עכשיו).
אטימולוגיה - ניתוח ההתגלגלות ההיסטורית של מילה, ובכלל זה מעבר בין שפות שונות ושינויי משמעות.
אם קריאה - אחת מהאותיות אהו"י כאשר היא אינה נהגית ומשמשת לציון תנועה (במקור - רק או"י).  

ג

גזרה [גיזרה] - קבוצת שורשים בעלי תבנית משותפת שיש להם כללי נטייה ייחודיים. למשל: גזרת חסרי פ"א נו"ן - שורשים שאות השורש הראשונה שלהם היא נו"ן.

ד

דיפתונג (דו-תנועה) - רצף של שתי תנועות ללא עיצור ביניהן. לדוגמה: מלאי, תפוח, אוי.

ה

הידמות - תהליך שבו עיצור אחד נטמע בעיצור שאחריו ואינו נהגה, ובמקומו העיצור שאחריו מקבל דגש. דגש כזה נקרא דגש משלים.
הסגר - מילה או צרוף מילים המשמשות כהערה צדדית במשפט (לדעתי, לצערי, כמובן, בקיצור וכו').

מ

מילה יחידאית - מילה המופיעה פעם אחת בלבד בטקסט נתון (ולכן קשה לדעת מה פירושה).
מילים פוליסמיות (polysemic words; מהמילה polysemy - ריבוי משמעויות) - מילים שהמשמעויות שלהן התפתחו מאותה צורת יסוד. למשל: ראש (איבר בגוף), ראש (התחלה) וראש (מנהיג).
מילת יחס - מילה הקושרת בין חלקים שונים של המשפט. למשל, "את" קושרת בין הפועל ובין המושא הישיר; "אל", "עם", "ליד" וכו' קושרות בין הפועל ובין המושא העקיף.
מילת קישור - מילה הקושרת בין משפטים שונים. למשל: "ואז", "אבל", "וגם".
מעתק עיצורים - תופעה שקורית בין שתי שפות השייכות לאותה משפחת שפות, שבה עיצור מסויים בשפה אחת מתחלף באופן קבוע בעיצור אחר בשפה האחרת. לדוגמה: צ' בעברית - ט' בארמית (קיץ - קיטא).
משלב - אופן שימוש בשפה המייחד את הדוברים בסיטואציה חברתית מסוימת. המשלב כולל אוצר מילים, תחביר, סגנון ועוד. בן אדם אחד יכול להשתמש בכמה משלבים, למשל: לדבר במשלב גבוה בבית המשפט ולהשתמש בשפת סלנג בשוק.
משפט טפל - (מכונה גם משפט משועבד, משפט זיקה ופסוקית) משפט המשמש כאחד מחלקיו התחביריים של משפט אחר. לרוב הוא מצוין במילת שיעבוד כמו "אשר", "ש-" ו"כי".
משפט כולל - משפט שבו יש יחידה תחבירית החוזרת יותר מפעם אחת: הוא למד והצליח. אלך לסרט היום או מחר.
משפט מורכב - משפט המכיל משפט טפל.
משפט מחובר (מאוחה): משפט המורכב משני משפטי משנה או יותר, המופרדים במילת חיבור (לכן, עם זאת, אבל, וכו') או בוי"ו החיבור.
משפט פועלי - משפט שהנשוא שלו הוא פועל.
משפט שמני (מהמילה "שם") - משפט שהנשוא שלו הוא שם עצם, שם תואר או צירוף המשמש כצירוף שמני.

נ

ניב - ◄ביטוי או צירוף מילים שמשמעותו שונה ממשמעות המילים המרכיבות אותו.

ס

סלנג - שפה לא רשמית המשמשת קבוצות מוגדרות באוכלוסיה. למשל בני נוער, חיילים וכו'.

פ

פועל יוצא - פועל היכול לקבל מושא ישיר (מישהו או משהו שהפעולה מכוונת אליו וניתן לציינו כדי לחדד את משמעות המשפט). פעלים יוצאים מעבירים את הפעולה מהנושא אל המושא הישיר. בעברית, פועל יוצא הוא פועל שאחריו יכולה לבוא המילית את. למשל: אכל, קרא.
פועל עומד - פועל שאינו יכול לקבל מושא ישיר, כלומר אין דבר או אדם שהפעולה מכוונת אליו. אחרי פעלים עומדים יכול לבוא אך ורק תואר הפועל או מושא עקיף, אך לא מושא ישיר. בעברית, פועל עומד הוא פועל שאחריו לא יכולה לבוא המילית את. למשל: הלך, ישן.
פסוקית - שם אחר למשפט טפל. למשל "פסוקית נושא", "פסוקית מושא", הנקראות כך על פי תפקידן התחבירי במשפט.

צ

צרוף כבול (נקרא גם צרף ר' צרפים) - צרוף של שתי מילים או יותר שאין להפריד ביניהם. לצרוף הכבול יש משמעות מיוחדת שאינה קיימת אם מפרקים אותו למילים.

ר

רובד לשוני - השפה (אוצר המילים, המבנים הלשוניים וכו') שהיתה נהוגה בתקופה היסטורית מסויימת. את העברית מקובל לחלק לארבעה רבדים: ◄לשון המקרא, ◄לשון חז"ל, ◄לשון הגלות ו◄העברית המודרנית.

ש

שדה סמנטי (◄שדה משמעות) - תחום משמעות המשותף לאוסף של מילים. למשל: ספורט, ביגוד והלבשה וכו'. כל המילים הקשורות לתחום הזה "שייכות" לשדה הסמנטי.
שם פעולה - שם עצם הנגזר מפועל ומתאר את הפעולה שעושה הפועל. למשל: הלך←הליכה, נעלם←היעלמות, דיבר←דיבור, הסביר←הסבר. קיים רק בבניינים הפעילים (אין שם פעולה בבניינים פועל והופעל).

ת

תיקון יתר - נסיון לתקן צורה נכונה שתוצאתו היא שגיאה דקדוקית; שימוש מוטעה בכלל דקדוקי במקום שאינו מתאים לכך. למשל: לומר "כל קצין וחצין" במקום "כל קצין וקצין", מתוך הרגל לרפות את אותיות בכ"פ אחרי ו' החיבור.