השפה העברית - נקבה בצורת רבים זכרית

מילים שמינן נקבה, אבל ברבים בסיומת זכר (-ים)

יחיד	רבים	הערות	דוגמה
אבן	אבנים
אישה	נשים	בנסמך: נְשוֹת־ (אבל בתנ"ך: נְשֵי־ ויש גם אִשֹּׁת־)	נְשֵׁי בְנֵי-יַעֲקֹב (בראשית מו כו) אִשֹּׁת הַזִּמָּה (יחזקאל כג מד)
בטן	בטנים (בְּטָנִים)
ביצה	ביצים
גחלת	גחלים	קיים גם גחל ביחיד	גחלים לוחשות
גפן	גפנים
דבורה	דבורים		כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים (דברים א מד)
דבלה	דבלים
דלעת	דְּלוּעִים
דרך	דרכים	בנסמך: דַּרְכֵי־
חיטה	חיטים		בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים (בראשית ל יד), בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן (יחזקאל כז יז)
יונה	יונים
כינה	כינים
לבנה	לבנים
מחט	מחטים
מִילָה	מִילִים	בנסמך: מילות־ (אבל בתנ"ך: מילי־)	כִּי-אָמְנָם, לֹא-שֶׁקֶר מִלָּי (איוב לו ד), בְּכָל-הָאָרֶץ, יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֵה תֵבֵל, מִלֵּיהֶם (תהילים יט ה)
נימה	נימים
נמלה	נמלים
עדשה	עדשים		לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים (בראשית כה לד)
עז	עיזים
עיר	ערים
עת	עיתים (צוק העיתים)	בנסמך: עיתות־ (בעיתות שלום) בתנ"ך, המילה עת – זו"נ [◄]
פילגש	פילגשים
פנינה	פנינים	המילה מופיעה בתנ"ך ברבים בלבד ולא יודעים את מינה. קביעת מין המילה כנקבה נעשתה בעברית החדשה.	יֵשׁ זָהָב, וְרָב-פְּנִינִים (משלי כ טו)
פעם	פעמים
פת	פיתים
צִיפּוֹר	צִיפּוֹרִים
צפרדע	צפרדעים
רפת	(רפתות - בנקבה)	אבל במקרא: רפתים	וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים (חבקוק ג יז)
שושנה	שושנים
שיבולת	שיבולים	בתנ"ך צורת היחיד היא כנראה שְׁבֹּלֶת בשווא (בניגוד לשִׁבֹּלֶת-שִׁבּוֹלוֹת במשמעות של זרם)	וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים (בראשית מא ה)
שָׁנָה	שָׁנִים	בנסמך: שנות־ (אבל בתנ"ך גם: שני־)	יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ (בראשית מז ח), יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב; וּשְׁנֵיהֶם, בַּנְּעִימִים (איוב לו יא), וְלֹא נֵדָע; מִסְפַּר שָׁנָיו (איוב לו כו); כָל-שְׁנוֹתַי (ישעיהו לח טו), שְׁנוֹת, עוֹלָמִים (תהילים עז ו).
שקמה	שקמים
תאנה	תאנים
תולעת	תולעים