![]() |
כללימינן של המילים שמקורן בעברית העתיקה הוא קדום ואיננו יודעים היום איך הוא נקבע. במילים שהתקבלו בעברית בתקופות מאוחרות יותר ניתן במקרים מסויימים לשער איך נקבע המין. למשל:
כלים ומכשיריםיש הרבה שמות של כלים שקיימים גם במשקל זכרי וגם במשקל נקבי. לרוב, הצורת הנקבית חודשה מאוחר יותר והיא מסמנת כלי משוכלל יותר או חזק יותר:
מודעות למין המילהעד לזמן המודרני לרוב לא קישרו בין המין הדקדוקי של המילה לבין המין הביולוגי המתאים לה. דוגמה תנ"כית אחת להתאמה כזאת נמצאת בספר ירמיהו: כִּי-לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי, וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה (מח מו). כיום ניכרת מגמה לחפש מקבילה נקבית לשמות הזכריים במילים שהן שמות מקצועות או תארים אנושיים, וכן בשמות בעלי החיים. לא תמיד זה אפשרי: יש מונחים מסויימים, למשל ראש הממשלה, ודרגות מסויימות (אלוף, סרן וכד') המשמשים גם לזכר וגם לנקבה.דוגמה מעניינת לשינוי הזה היא סדרת הטלוויזיה "המלאכים של צ'ארלי" משנות השבעים, שכיכבו בה שלוש נשים. בשעתו, שם הסדרה נשמע תקין, אבל לפני כמה שנים, כשהוקרן בארץ סרט באותו השם, כבר נשמעו טרוניות מדוע לא נקרא הסרט "המלאכיות של צ'ארלי". בעלי חייםב◄תנ"ך יש כמה שיטות להבחין בין המינים בבעלי החיים. שיטה אחת, שהיא אולי העתיקה ביותר, היא להשתמש במילים שונות לזכר ולנקבה: אריה-לביאה, גמל-נאקה, חמור-אתון, תיש-עז. בשמות של בעלי חיים אחרים, קיימת בתנ"ך שיטתיות בשמות הזכר והנקבה: כבש-כבשה, סוס-סוסה, עגל-עגלה, פר-פרה, צבי-צבייה. אצל בעלי חיים נדירים יותר, השמות הם לרוב שמות כלליים שאינם בעלי זהות מינית. במקרים אלה, אפשר להבחין בין המינים באמצעות מילים אחרות במשפט, כגון הפועל או שם המספר. לדוגמה: וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן-הַיַּעַר (מלכים ב ב כד) – הכוונה כנראה לשני דובים ממין נקבה.עם התפתחות הלשון נוספו צורות נקבה לבעלי חיים נוספים. בלשון חז"ל מוצאים את צורות הנקבה האלה: דובה, זאבה, חזירה, חמורה וכלבה; וגם עיזה ותישה, שלכאורה אין בהן צורך [◄אבינרי, 163]. מאז תקופת ההשכלה, התחזקה מגמה זאת, ונוצרו צורות נקבה לבעלי חיים נוספים. הנה כמה דוגמאות:
הגזירה של צורת הזכר מצורת הנקבה נדירה יותר, אבל גם היא קיימת:
מעניין לשים לב, שלא תמיד אפשר ליצור לכל שם של בעל חיים צורה זכרית וצורה נקבית. למשל, מה צורת הרבים של דובה? (דובים או דובות?) מה צורת הרבים של דבורה? (דבורים או דבורות?). בעיה נוספת קיימת במילים כמו ציפור, שבהן אין התאמה בין הצורה הדקדוקית (זכר) לבין המין הדקדוקי (נקבה). שמות נקביים כחלק מהטיה של שם או פועלתופעה מעניינת שקיימת לעיתים בעברית המודרנית היא גזירה של צורה נקבית בהטיות שונות, בעוד שהצורה הנקבית הבסיסית אינה קיימת או אינה תקינה.למשל:
הגייה | כתיב | צורה | אנשים | חיות | צומח ודומם | זמן ומקום | מגזרים | אטימולוגיה
דקדוק | ניקוד | יוצאי דופן | סגנון | פיסוק | היסטוריה | כתב | תהליכים | שירים כל הזכויות שמורות ©
רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2025
|
|