מילים שמינן זכר, אבל ברבים בסיומת נקבה (-ות)

בעברית הקדומה לא היה קשר ישיר בין סיומת -ים לבין מילים ממין זכר, או בין סיומת -ות לבין מילים ממין נקבה. לדוגמה: אב - אבות, אישה - נשים, פילגש - פילגשים.

ב◄לשון חכמים, בגלל השפעת הארמית, שבה ברירת המחדל למינו של שם עצם היא נקבה, קיבלו המילים שנוספו לעברית צורה ריבוי נקבית (סיומת -ות).

בעברית המודרנית הוחלט ללכת בעקבות הנטייה הקיימת בשפות השמיות, ולרבות זכר ונקבה באופן קבוע: נקבה – סיומת -ות, זכר – סיומת -ים. מילים שיש להן כבר צורת ריבוי כמובן לא השתנו.

יחיד	רבים	הערות
אב	אבות
אולם	אולמות (אוּלַמּוֹת)	בנסמך גם: אוּלַמֵּי (יחזקאל מא טו: וְאֻלַמֵּי הֶחָצֵר)
אוֹצָר	אוֹצָרוֹת
אוֹר	אוֹרוֹת	בתנ"ך: אוֹרִים גְּדֹלִים (תהילים קלו ז)
אוֹת	אוֹתוֹת
אילן	אילנות
אסון	אסונות
ארון	ארונות
אריה	אריות
ארמון	ארמונות	וְאָכְלָה, אַרְמְנֹתֶיהָ (עמוס א ז), אַרְמְנוֹת בָּצְרָה (עמוס א יב)
בוהן	בהונות
בור	בורות
ביזיון	ביזיונות
בכור	בכורות	בתנ"ך: בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם (תהילים קלה ח); בִּבְכוֹרֵיהֶם (שם, קלו י)
גב	גבות	אבל בנסמך: לְגַבֵּי-חֹמֶר, גַּבֵּיכֶם (איוב יג יב).
גבול	גבולות	בתנ"ך בנסמך: גְּבוּלָיִךְ (יחזקאל כז ד)
גג	גגות
גורל	גורלות
גורן	גְרָנוֹת
גיא	גיאיות	הניקוד: גַּיְא, אבל במקרא: גַּי (וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ - מיכה א ו), וגם גֶיא (כָּל-גֶּיא יִנָּשֵׂא - ישעיהו מד); ברבים גם: גיאות.
גייס	גייסות
גיליון	גליונות
גרעון	גרעונות
דוּ"חַ	דו"חות
דּוֹר	דּוֹרוֹת	בנסמך גם: דורי דורות
דורבן	דורבנות	בנסמך גם: דורבני מתכת
דיבר	דיברות
דיוקן	דיוקנאות
דיכאון	דיכאונות
דִּמְיוֹן	דִמְיוֹנוֹת
הדיוט	הדיוטות
ואדי	ואדיות
וילון	וילונות
ולד	ולדות
זכרון	זכרונות
זנב	זנבות
חוב	חובות	(גם חובה ברבים - חובות)
חול	חולות	חולות נודדים
חזה	חזות
חזון	חזונות
חיזיון	חזיונות	(גם: חזיונים)
חילזון	חלזונות
חלום	חלומות
חלון	חלונות	(יחזקאל מ טז: וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻמוֹת; שם מא כו: חַלּוֹנִים אֲטֻמוֹת)
חסרון	חסרונות
חֶשְבּוֹן	חֶשְׁבּוֹנוֹת
חשד	חשדות
חשש	חששות
יום	(ימים - בזכר)	בנסמך גם: ימות המשיח.
יין	יינות
יתרון	יתרונות
כּוחַ	כּוחוֹת
כיור	כיורים	בתנ"ך: הַכִּיֹּרוֹת (דבהי"ב ד יד)
כיכר	כיכרות
כינור	כינורות
כִּיסֵא	כִּיסְאות
כלונס	כלונסאות
לֵב	לִבּוֹת
לוּחַ	לוּחוֹת
ליל, לַיְלָה	לֵילוֹת
לקוח	לקוחות
מאור	מאורות
מִדְבָּר	מדבריות (בעקרון: מִדְבָּרוֹת)
מוח	מוחות
מוסד	מוסדות	בתנ"ך בנסמך: מוֹסְדֵי־ (וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ - ישעיהו כד יח)
מִזְבֵּחַ	מִזְבְּחוֹת
מזל	מזלות
מזלג	מזלגות
מחוז	מחוזות
מַחֲנֶה	מַחֲנוֹת
מטבע	מטבעות
מטה	מטות
מכרה	מכרות
מלון	מלונות
ממון	ממונות
מסע	מסעות	אבל בשחמט: מסעים. בנסמך גם: מסעי הצלב.
מעון	מעונות
מעמד	מעמדות
מעקה	מעקות (וגם מעקים)	(מעקה בטיחות)
מַפְתֵּחַ	מַפתְחוֹת
מקווה	מקוואות	(גם: מִקְוִים, מִקְווֹת)
מָקוֹם	מְקוֹמוֹת
מקור	מקורות
מַרְאֶה	מַרְאוֹת
משא	משאות	אבל "משאים ומתנים"
משכון	משכונות
משכן	משכנות	וּבְמִשְׁכְּנוֹת, מִבְטַחִים (ישעיהו לב יח)
משמר	משמרות	(משמר כבוד)
מַשְׁקֶה	מַשְקָאוֹת
משתה	מִשתאות
נֹאד	נֹאדוֹת
נׁגַּהּ	נגוהות
נהר	נהרות	בתנ"ך: נהרים
נווה		בנסמך: נְאוֹת־ (וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים - עמוס א ב)
נייר	ניירות
נר	נרות
סוד	סודות
סולם	סולמות
ספק	ספקות
עוול	עוולות
עוון	עוונות
עולם	עולמים ועולמות
עוף	עופות
עור	עורות
עלבון	עלבונות
עִיפָּרוֹן	עֶפְרוֹנוֹת
עפר		בנסמך: עַפְרוֹת־ (עַפְרוֹת תֵּבֵל - משלי ח כו)
עקרון	עקרונות
ערבון	ערבונות
ערגון	ערגונות
(עֶשְׁתּוֹן)	עֶשְׁתּוֹנוֹת
פדיון	פדיונות
פה	פִּיוֹת
פוזמק	פוזמקאות
פלא	(פלאים - בזכר)	אבל בתלמוד: פלאות (פלאי פלאות נעשו לו - ברכות ט נו)
פמוט	פמוטות
פעוט	פעוטות
פקדון	פקדונות
פרי	פירות
פתיון	פתיונות
פתרון	פתרונות	אבל בתנ"ך: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים (בראשית מ ח)
צבא	צבאות
צואר	(צווארים - בזכר)	במקרא בנסמך: צַוְּארֹתֵיכֶם (מיכה ב ג)
צום	צומות
צינור	צינורות
צרור	צרורות
קבר	קברים וקברות	הצורה קברות קיימת רק בצירוף "בית קברות"
קוֹל	קוֹלוֹת	בנסמך גם: קולי-קולות
קִיר	קִירוֹת
קמיע	קמיעות
קצה	קצוות	ובמקרא גם: קִצִּין, קְצָוִים (קַצְוֵי ארץ - תהילים מח)
קרב	קרבות
קרון	קרונות
קַרְדּוֹם	(קַּרְדֻּמִּים - בזכר)	אבל במקרא גם: קַרְדֻּמּוֹת (שופטים ט מח).
ראיון	ראיונות
רב	רבים או רבּוֹת (כמו: גבירותי ורבותי)
רגש	רגשות	בנסמך גם: רגשי-אשם
רְחוֹב	רְחוֹבוֹת	(אבל: ◄מִדְרְחוֹב – מִדְרְחוֹבִים)
רעיון	רעיונות
שָׁבוּעַ	שָבוּעוֹת
שגעון	שגעונות
שדה	שדות	בתנ"ך בנסמך: שְׂדֵי מוֹאָב (רות א א), עַל תַּלְמֵי שָׂדָי (הושע י ד) בלשון חכמים, שדה הוא נקבה.
שׂה	שֵׂיים או שֵׂיות
שוּלְחָן	שוּלְחָנוֹת
שׁוֹפָר	שּׁוֹפָרוֹת	בנסמך: שׁוֹפְרוֹת־ (יהושע ו ד)
שטפון	שטפונות
שטר	שטרות
שִׁלְטוֹן	שִׁלְטוֹנוֹת
שם	שמות
תהום	תהומות
תִּינוֹק	תִּינוֹקוֹת	זו צורת הרבים גם של תִּינוֹק (זכר) וגם של תִּינֹקֶת (נקבה)1

¹ על פי קביעת האקדמיה ללשון העברית, צורת הרבים תינוקות משמשת גם לזכר וגם לנקבה:

• כשהתינוקות הם ממין זכר או כשאין חשיבות למין, יש לומר "חמישה תינוקות" (וכיו"ב).
• כאשר הכוונה היא לתינוקות ממין נקבה, יש לומר "חמש תינוקות" (וכיו"ב).