השפה העברית - פִּתְרוֹן,יִתְרוֹן

על הגיית המילים פתרון ויתרון מתנהל מאבק רב שנים בין האקדמיה לבין העם. האקדמיה גורסת שיש לומר פִּתְרוֹן ויִתְרוֹן, והעם מתעקש לומר פִּתָּרוֹן ויִתָּרוֹן.

בתנ"ך ישנם שני משקלי שמות שמסתיימים ב-וֹן:

האחד מנוקד בשווא: שִׁלְטוֹן, אֶבְיוֹן, חֶשְׁבּוֹן
השני מנוקד בקמץ: זִכָּרוֹן, צִמָּאוֹן, גִּלָּיוֹן (אבל בסמיכות נשמר השווא: זִכְרוֹן־דברים, צִמְאון־ידע, גִּלְיוֹן־ציונים)

לא ידוע לי על כלל הגיה שקובע באיזה משקל להשתמש, ובתנ"ך, כאמור, מופיעים שני המשקלים זה לצד זה. יתכן שמדובר בתהליך טבעי שבו המשקל הקדום פִּעְלוֹן הוחלף במשקל פִּעָלון שנוח יותר להגיה. זה תהליך מוכר שקרה גם במשקלים אחרים: למשל במשקל הקדום פְּעָל שהוחלף לעיתים במשקל פָּעָל (לדוגמה, המילה הקדומה "בְּשָׂר" הוחלפה במילה "בָּשָׂר", פרט לצורת הנסמך שבה נשאר השווא).

הנה כמה דוגמאות תנ"כיות למשקל פִּעְלוֹן:

וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קוהלת ב יא)
וּמַה-כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ (קוהלת ה י), ובסמיכות: כָּל-כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה (קוהלת ד ד)

וכך אומרת האקדמיה ללשון:
דרך המלך בצורתם של השמות האלה היא במשקל פִּעְלוֹן: בִּדְיוֹן, דִּמְיוֹן, יִתְרוֹן, פִּתְרוֹן, שִׁוְיוֹן.
דרך המלך בצורתם של השמות האלה היא במשקל פִּעָלוֹן: גִּזָּרוֹן, חִסָּרוֹן (במקרא: חֶסְרוֹן), כִּשָּׁרוֹן (במקרא: כִּשְׁרוֹן), סֵרָחוֹן, פִּתָּיוֹן, רִשָּׁיוֹן.