(תהילים נה יח)

נדמה לי שרבים טועים לאחרונה בהגיית המילה צהריים ואומרים בטעות "TzAhArayim", בשני קמצים גדולים.
למרות שהכוונה היא טובה, ההגייה הזו אינה נכונה - זהו תיקון יתר הנובע כנראה מהכתיב של המילה בכתיב חסר הניקוד.

את המילה צהריים יש להגות TzOhOrayim, או, לפי מסורת ההגייה הספרדית - TzAhOrayim.

איך יודעים מהי ההגייה הנכונה?
אם נתבונן בניקוד של המילה צָהֳרַיִם, נראה כי המילה מנוקדת בקמץ ואחריו חטף-קמץ. רצף כזה נהגה בלשוננו תמיד כשתי תנועות O. אפשר להשוות את זה למילים אָהֳלֵי (Oholei), טָהֳרָה (Tohora), נָעֳמִי (No'omi) וכו'. הקמץ באות צ' נקרא קמץ קטן, ולמרות שהוא נראה בדיוק כמו קמץ רגיל ("גדול"), הוא נהגה בתנועת O.

ומדוע יש בצ' קמץ קטן? שימו לב למשקל של המילה צָהֳרַיִם: המילה מסתיימת בסיומת -יים, שהיא סיומת ◄הזוגי. כלומר, זוהי לכאורה צורת הזוגי של המילה צֹהַר. המילה צֹהַר דומה במשקל למילה אֹזֶן, והמילה צהריים היא באותו המשקל כמו המילה אָזְנַיִם – האות הראשונה בשתי המילים מנוקדת בקמץ קטן.

השורש צה"ר הוא שורש שמי הקיים גם בשפות שמיות נוספות: למשל בערבית - ט'הר, ובארמית - טהרא; והמשמעות היסודית שלו היא גובה, רום. המילה צהריים מציינת כנראה את מיקומה של השמש ברום השמיים.

כדי להשלים את התמונה, יש לציין שעל פי המסורת הספרדית נהוג לומר את המילה Tzahorayim. הסיבה לזה היא שבכתיב המקראי של המילה יש מתג (קו קטן) מתחת לצד"י, המציין הטעמה משנית [ראו את כתיב המילה עם ◄טעמי המקרא בראש העמוד], ולכן על פי הגייה זו מדובר בקמץ גדול, שהגייתו בתנועת A. בכל אופן, על פי חוקי הדקדוק המקובלים, ההגייה הנכונה היא Tzohorayim בלבד.