א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

א

אוגד - מילה הקושרת בין הנושא לנשוא במשפט השמני. לרוב ניתן להשמיטה מבלי לפגוע בתקינות המשפט. למשל: הוא, היא, הם, הן, היה, יהיה, נהיה, הפך, נעשה, וכו'.
אות נחה - אות המייצגת תנועה (אות שנכתבת ואינה נשמעת).
אטימולוגיה - ניתוח ההתגלגלות ההסטורית של מילה (כולל מעבר בין שפות שונות ושינוי משמעות).

ד

דיפטונג (דו-תנועה) - רצף של שתי תנועות ללא עיצור ביניהן. לדוגמה: מלאי, תפוח אוי.

ה

הידמות - תהליך שבו עיצור אחד נטמע בעיצור שאחריו ואינו נהגה, ובמקומו העיצור שאחריו מקבל דגש. דגש כזה נקרא דגש משלים.
הסגר - מילה או צרוף מילים המשמשות כהערה צדדית במשפט (לדעתי, לצערי, כמובן, בקיצור, וכו').

מ

מילה יחידאית - מילה המופיעה פעם אחת בלבד בטקסט נתון (ולכן קשה לדעת מה פירושה).
מילת יחס - מילה הקושרת בין חלקים שונים של המשפט. למשל, "את" קושרת בין הפועל ובין המושא הישיר; "אל", "עם", "ליד" וכו' קושרות בין הפועל ובין המושא העקיף.
מילת קישור - מילה הקושרת בין משפטים שונים. למשל: "ואז", "אבל", "וגם".
מעתק עיצורים - תופעה שקורית בין שתי שפות השייכות לאותה משפחת שפות, בה עיצור מסויים בשפה אחת מתחלף באופן קבוע בעיצור אחר בשפה האחרת. לדוגמה: קיץ בעברית - קיטא בארמית.
משלב - אופן השימוש של אדם בשפה. המשלב כולל בתוכו את אוצר המילים, התחביר, הסגנון, וכל מאפיין לשוני אחר המבדיל את הדובר במשלב הזה מדוברים במשלבים אחרים. אדם יכול להשתמש במשלבים שונים במצבים שונים. לדוגמה, לדבר בשפה רשמית ("משלב גבוה") בבית המשפט ובסלנג ("משלב נמוך") בשוק.
משפט טפל - (מכונה גם משפט משועבד, משפט זיקה ופסוקית) משפט המשמש כאחד מחלקיו התחביריים של משפט אחר. לרוב הוא מצוין במילת שיעבוד כמו "אשר", "ש-" ו"כי".
משפט כולל - משפט שבו יש יחידה תחבירית החוזרת יותר מפעם אחת: הוא למד והצליח. אלך לסרט היום או מחר.
משפט מורכב - משפט המכיל משפט טפל.
משפט מחובר (מאוחה): משפט המורכב משני משפטי משנה או יותר המופרדים במילת חיבור (לכן, עם זאת, אבל, וכו') או בו"ו החיבור.
משפט פועלי - משפט, שבו הנשוא הוא פועל.

נ

ניב - ◄ביטוי או צירוף מילים שמשמעותו שונה ממשמעות המילים המרכיבות אותו.

ס

סלנג - שפה לא רשמית המשמשת קבוצות מוגדרות באוכלוסיה. למשל בני נוער, חיילים וכו'.

פ

פועל יוצא - פועל היכול לקבל מושא ישיר – מישהו או משהו שהפעולה מכוונת אליו, וניתן לציינו כדי לחדד את משמעות המשפט. פעלים יוצאים מעבירים את הפעולה מהנושא אל המושא הישיר. בעברית, פועל יוצא הוא פועל שאחריו יכולה לבוא המילית את. למשל: אכל, קרא.
פועל עומד - פועל שאינו יכול לקבל מושא ישיר, כלומר אין דבר או אדם שהפעולה מכוונת אליהם. אחרי פעלים עומדים יכול לבוא אך ורק תואר הפועל או מושא עקיף אך לא מושא ישיר. בעברית, פועל עומד הוא פועל שאחריו לא יכולה לבוא המילית את. למשל: הלך, ישן.
פסוקית - שם אחר למשפט טפל. למשל "פסוקית נושא", "פסוקית מושא", הנקראות כך על פי תפקידן התחבירי במשפט.

צ

צרוף כבול (נקרא גם צרף ר' צרפים) - צרוף של שתיים או יותר מילים שאין להפריד ביניהם. לצרוף הכבול יש משמעות מיוחדת שאינה קיימת אם מפרקים אותו למילים.

ר

רובד לשוני - השפה (אוצר המילים, המבנים הלשוניים וכו') שהיתה נהוגה בתקופה היסטורית מסויימת. את העברית מקובל לחלק לארבעה רבדים: ◄לשון המקרא, ◄לשון חז"ל, ◄לשון הגלות ו◄העברית המודרנית.

ש

שדה סמנטי (שדה משמעות) - תחום משמעות המשותף לאוסף של מילים. למשל: ספורט, ביגוד והלבשה, וכו'. כל המילים הקשורות לתחום הזה נקראות "שייכות לשדה הסמנטי".
שם פעולה - שם עצם הנגזר מפועל ומתאר את הפעולה שעושה הפועל. למשל: הלך←הליכה, נעלם←היעלמות, דיבר←דיבור, הסביר←הסבר. קיים רק בבניינים הפעילים (אין שם פעולה בבניינים פועל והופעל).

ת

תיקון יתר - נסיון לתקן צורה נכונה אשר גורם לשגיאה דקדוקית; שימוש מוטעה בכלל דקדוקי במקום שאינו מתאים לכך. למשל: כשבמקום לומר "כל קצין וקצין" אומרים "כל קצין וחצין", מתוך הרגל לרפות את אותיות בכ"פ אחרי ו' החיבור.

מילון מונחי הדקדוק של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.