אחת הדרכים המעניינות ליצירת מילים חדשות בעברית נקראת "הלחם" או "הדבק"¹. בשיטה זו יוצרים מילה חדשה על ידי חיבור יחד של שתי מילים קיימות, לעיתים תוך שינוי קל בצורת המילים. שיטה זו אופיינית במיוחד לשפות הבנויות בשיטת הקידומות והסיומות, כמו האנגלית, אך גם בעברית מוצאים מילים כאלה, בעיקר מילות יחס ומילות קישור.

כך למשל, מוצאים בתנ"ך:

• איפה: אֵי + פֹּה (כאן)²; בליעל: בלי + יַעַל; בִּלְעֲדֵי: בַּל + עַד,עֲדֵי; כַּאֲשֶׁר: כ + אשר; לולא: לו + לא;
  למדי: לְ + מַה + דַּי; שִׁלְשׁוֹם: שלוש + יום

ובלשון חז"ל:

• אפילו: אף + אילו; היכן: הֵי (אי) + כאן; כֵּיצַד: כְּאֵי + צַד; ובארמית: אשתקד: שתא + קדמייתא (שנה קודמת)

רוב המילים שנוצרו בדרך של הלחם בתקופות הקדומות של העברית היו מיליות (מילות יחס, מילות שאלה וכד'), ולרוב הן לא היוו חלק ממערכת השורשים והמשקלים של השפה. בתקופה המודרנית, לעומת זאת, נהגו בתקופה מסויימת להמציא הלחמים גם עבור שמות עצם. נוהג זו התגלה בדיעבד כבעייתי – הלחמים כאלה אינם משתלבים טוב בשפה: ההגייה שלהם אינה טבעית; לא ברור איך צריכות להיראות צורות הנקבה, הרבים והסמיכות שלהם וקשה לגזור מהם פעלים.

אפשר לראות דוגמה לבעייתיות הזאת במילה רכבל (חיבור של רכבת + כבל): ההגייה שלה אינה טבעית (רַכֶּבֶל, כמו רכבת, אך בניגוד למשקל המקובל של מילים משורשים מרובעים בעברית כגון עכבר); צורת הרבים המפתיעה שלה היא רַכַּבְלִים (כמו פילגשים), וכן הלאה. עקב הזרות של שיטת ההלחמים למבנה הטבעי של העברית, מתנגדת היום האקדמיה לחידוש מילים בצורה של הלחמים, ומעדיפה לחדש מילים בשיטה הטבעית של שורשים ומשקלים.

הנה כמה מן ההלחמים שנוצרו בעברית המודרנית:

המילה	המקור	רבים	הערות
אופנוע	אופן + נוע	אופנועים	וגם: קטנוע
אלחוט	אל + חוט
ברווז	בר + אווז	ברווזים	[◄]
גחלילית	גחלת + לילה	גחליליות	(חידוש של ביאליק)
דחפור	דוחף + חופר	דחפורים
דיוֹנוּן	דיו + נון	דיונונים	דג הדיו (נוּן הוא דג בארמית)
זרקור	זורק + אור	זרקורים	בניקוד: זַרְקוֹר
חיידק	חי + דק	חיידקים
חמשיר	חמש + שיר	חמשירים	כינוי לשיר מחורז בן חמש שורות
חרסינה	חרס + סין	חרסינות
כדורגל	כדור + רגל	כדורי רגל
כדורסל	כדור + סל	כדורי סל
להביור	להבה + יורה	להביורים	בניקוד: לַהַבְיוֹר
מגדלור	מגדל + אור	מגדלורים
מדחום	מד + חום	מַדְחֻמִּים
מדחן	מד + חניה	מדחנים
מִדְרְחוֹב	מדרכה + רחוב	מִדְרְחוֹבִים
מחזמר	מחזה + זמר	מַחֲזִמְרִים	צורת הרבים המקובלת: מחזות זמר
מנעד	מן + עד	מנעדים	טווח הצלילים שניתן לשיר או לנגן בכלי מסויים
ערסל	ערשׂ + סל	ערסלים
עַרְפִּיחַ	ערפל + פיח		גם באנגלית זהו הלחם: smog = smoke + fog
פסקול	פס + קול	פסקולים
קולנוע	קול + נוע	קולנועים
קרנף	קרן + אף	קרנפים	בניקוד: קַרְנַפִּים
רכבל	רַכֶּבֶת + כֶּבֶל	רַכַּבְלִים (רַכַּבְלֵי־)	בניקוד: רַכֶּבֶל
רמזור	רמז + אור	רמזורים
רמקול	רם + קול	רמקולים
רשמקול	רשם + קול	רשמקולים
שלדג	שולה + דג	שלדגים
שמרטף	שומר + טף
שפמנון	שפם + נון	שפמנונים
תְּמָנון	תמניא (8) + נון	תְּמָנוּנִים	(כך ולא "תַּמְנון")
תקליטור	תקליט + אור	תקליטורים	(לקריאת התקליטור משתמשים באור לייזר)

הלחמים רבים משמשים גם כשמות מסחריים:
ביסלי, פלאפון, פלדלת, פריגורט, קרמבו, שוקולית (שוקו+עלית), תפוזינה ועוד.

________________
¹ הֶדְבֵּק – כאשר שתי המילים מתחברות בשלמותן למילה אחת (כמו במילה כדורסל)
  הֶלְחֵם – כאשר חלק מהאותיות נשמט בתהליך החיבור (כמו במילה מגדלור)
² על פי חוקי ההגייה התנ"כיים, שתי מילים סמוכות זו לזו, המהוות צרוף בעל משמעות, נהגות לפעמים כאילו היו מילה אחת. במקרה כזה, אם הראשונה שבהן מסתיימת בתנועה והשניה מתחילה באחת מאותיות בג"ד כפ"ת, לא יבוא דגש קל בתחילת המילה ההשניה. גם בעברית המודרנית יש שרידים לחוק זה בצירופי מילים תנ"כיים מסויימים, כגון: אחרי כֿן, אף על פי כֿן וכדומה.