השפה העברית - בן,בר ובת

המילה בר היא מילה ב◄ארמית שפירושה הוא בן (ברבים: בְּנין - בנים). בדומה למילה העברית בן, גם למילה בר מספר משמעויות, ובין השאר היא מופיעה בצירופי סמיכות המציינים השתייכות של אדם לקבוצה והיותו בעל תכונה.

צרופי מילים רבים בעברית כוללים את המילה בר. למשל:

בר מצווה – נער שהגיע לגיל שלוש עשרה והוא חייב במצוות. בהשאלה גם שם הטקס.
בר סמכא – בקי, בעל סמכות.
בר עונשין – שניתן להעניש אותו (למשל, נער שהגיע למצוות נחשב אחראי למעשיו).

ב◄לשון חז"ל, בעקבות הארמית, היו צורות הנסמך בנקבה, ברבים וברבות של המילה "בר" זהות לצורות העבריות. לכן אנחנו אומרים: בת מצווה, בני מצווה ובנות מצווה.
למשל:

על האישה נאמר: "לאו בת מצוה" (בבא קמא טו א) - כלומר, אינה חייבת במצוות.
אישה "בת חורין" (גיטין ד ה) היא אישה חופשיה. ברבות: בנות חורין, וברבים: בני חורין.
ובלשון ימינו, "קבוצה בת מנייה" הוא כינוי לקבוצה אינסופית (שאיבריה ניתנים למנייה, אפשר לספור אותם)

בעברית בת ימינו, משתמשים לעיתים בקידומת "בר־" כדי ליצור צירופים המתארים יכולת או תכונה (בדומה לסיומת האנגלית -able). למשל: בר-קיימא - sustainable, בר-הגנה - defensible, בר-ביצוע - doable. בצורות אלו יש היום נטייה לשמור על צורת היסוד "בר" גם בנקבה וברבים, אך זה אינו תקין. בעברית תקנית אין לומר "התכנית ~~ברת~~ ביצוע" או "~~ברת~~ מזל", אלא: "התכנית בת ביצוע" ו"בת מזל". ברבות: "בנות ביצוע" ו"בנות מזל", וכך גם ברבים: "גבולות בני הגנה" (לא "~~ברי~~"), "בני סמכא" (לא "~~ברי~~") וכו'.