השפה העברית - ורד ושושנה
השפה העברית

ורד ושושנה

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2018
צומח ודומם
צומח ודומם
לדף הקודם | לדף הבא

„בעיניי הזר העובר לתומו אין השושנה שלי שונה ונבדלת מכן. אולם בעיני־אני הריהי חשובה מכולכן, כי רק אותה השקיתי יום־יום, רק אותה שמתי תחת פעמון זכוכית, אף שׂכּותי עליה בפרגוד מפני הרוחות העזות. רק למענה הרגתי את הזחלים (חוץ משניים-שלושה שהשארתים בחיים למען יהיו לפרפרים) רק לקולה האזנתי שעה שקָבְלָה או התפּארה, ולעיתים אף בשעה שהחרישה, שהרי זו השושנה שלי...“ (הנסיך הקטן, מספר על הורד שלו).

הפרח שרואים בתמונה מימין הוא ורד, נכון

נכון אבל עד לפני כמה עשרות שנים, זה לא היה ברור: כל מי שנקראה בחו"ל רייזל, רוזה, רוזי או רוז קיבלה עם עלייתה ארצה את השם העברי שושנה. באותן השנים, שתי מלכות הזמר העברי בארץ היו שושנה דמארי ויפה ירקוני (שאחד מלהיטיה היה השיר "שושנה שושנה").

המילה שושנה היא מקראית. למשל, הושע ניבא על ישראל שיִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן (יד ו). ובשיר השירים מוזכרת השושנה פעמים רבות: הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים; שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים; שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, ◄סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. ועוד פסוק אחד, ושימו לב לחוחים: כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת (שיר השירים ב ב).

קל להבין מהפסוקים הללו את מקור הבלבול. השושנה מתוארת בהם כמלכת הפרחים, היא ריחנית, שפתיה שושנים והיא מוקפת קוצים (חוחים). בהחלט ניתן לשייך את כל התאורים הללו לפרח הידוע בלועזית בשם Rose. בנוסף לזה, המילה ורד לא נזכרת כלל בתנ"ך.

אבל, בלשון חז"ל מופיעה כבר המילה ורד במשמעות של ימינו. מקורה של המילה ורד הוא ב◄פרסית. במשנה למשל, מסופר על גינת ורדים שהיתה בירושלים (מעשרות ב ה) ועל בני מלכים שהיו סכים את פצעיהם בשמן ורדים (שבת יד ד). די ברור מכאן שהכוונה היא לורד של ימינו. לשושנה, לעומת זאת, לא היתה משמעות מוגדרת בלשון חז"ל, והיא ציינה פרח סתם: "והציץ בפרד... וראה בו שושנה אחת של ורד." (ויקרא רבא כב).

אם כך, איזה פרח הוא השושנה התנ"כית?

על פי שמה, לשושנה יש ששה עלי כותרת.
היום מקובל לזהות אותה עם פרח השושן - הליליום.

שימו לב, למשל, לצמד הפסוקים הבא:
  • וְעָבְיוֹ טֶפַח, וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת-כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן; אַלְפַּיִם בַּת, יָכִיל (מלכים א, ז כו)
  • וְעָבְיוֹ טֶפַח וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת-כּוֹס, פֶּרַח שׁוֹשַׁנָּה; מַחֲזִיק בַּתִּים, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל (דבה"י ב, ד ה)




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2018