|
1 "ורק האוח המשונה למראה אוֹהֵהַּ לפרקים אי שם בירכתי היער" (שלונסקי, תרגום "מסעי הצפרים" לדוידוב) 2 "אמר ר' יוחנן: היו כולם נותנין קולם והיה מרעיד כל העולם כולו - שור גועה, אריה שואג, אַיִל צוהל, נמר צורח, כבש חונב, זאב זורד, צבי מפרט, דוב מנמנם, חמור מבריס, פיל נוהם, ראם מצלצל, גרפית מלבלב, אדם מרנן, שד מזמר, זיז היה קורא וקולו עולה לשמים, נשר צועק בקול מים רבים, יונה מהגה נץ מצפצף והיה מקולו מתעוררים כל ישני ירושלם, נחש בפיו היה שורק והיו תולי ירושלם מתרפאין מקולו". מתוך "כסא ואיפודרומין של שלמה המלך", "בית המדרש" - קובץ מדרשים נדירים שקובצו על ידי החוקר אהרון יעלינעק [ר' אוצר המדרשים , י"ד אייזנשטיין, עמ' 528]. 3 כְּאַיָּל, תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם-- כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים (תהילים מב ב). בהסתמך על הפסוק הזה שוייך לאייל קול הערגה (זעקה), כגון: "האריה שואג והאייל עורג והדוב שוקק" (דונש, תשובות והכרעות רבנו תם 18). 4 בספרי הילדים יש לאפרוח כמה קולות: פִּי-פִּי-פִּי, פִּיק־פִּיק־פִּיק פִּיד־פִּיד־פִּיד וקִיר־קִיר־קִיר . 5 "ניזהא דתורא הן הן ניזהא דאריה זה זה ניזהא דגמלא דא דא" (פסחים קיב ב). 6 ברס (מבריס, bray) – מארמית, על פי תרגום יונתן לאיוב (ו ה) הֲיִנְהַק-פֶּרֶא עֲלֵי-דֶשֶׁא. 7 גְּרוּ־גְּרוּ על פי לוין קיפניס, עוד פעם: ספורים, שיק-שריק, תרצ"ג 8 חנוב הוא גם שמו של אל מצרי שהיה בעל ראש של כבש. היום נהוג לכתוב את שמו חנום (Khnum) אבל במגילות מהאי יב (אלפטינה) רשום חנוב. [אביתר כהן] 9 ואולי "מהלדר", כפועל גזור שם. בסיפור "הנגר והתרנגול" של ש"י עגנון מופיע: „תרנגול הודי ממש, נחמד למראה וטוב למאכל .. זוקף זנבו כשטריימל וקורא: הולדו"ר הולדו"ר“. השימוש בסימני הגרשיים מסמן שזו מילה לועזית. הקולות שעושים בעלי החיים במדינות שונות בעולם (הדליקו רמקולים ובחרו בחיה המבוקשת). הגייה | כתיב | צורה | אנשים | חיות | צומח ודומם | זמן ומקום | מגזרים | אטימולוגיה
דקדוק | ניקוד | יוצאי דופן | סגנון | פיסוק | היסטוריה | כתב | תהליכים | שירים כל הזכויות שמורות ©
רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2022
|
|