השפה העברית - אץ קוצץ בן קוצץ
השפה העברית

אץ קוצץ בן קוצץ

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2018
למה התכוון המשורר?
למה התכוון המשורר?
לדף הקודם | לדף הבא

מילים: אלעזר בירבי קליר

הפיוט ששמו "קוצץ בן קוצץ" הוא המפורסם שבפיוטיו של ר' אלעזר הקליר, שתקופת חייו ואף מקום מגוריו אינם ידועים בבירור אבל משערים שחי בארץ ישראל במאה השישית לספירה או קצת לפניה. הפיוט נכתב לפורים והוא מספר על המן הרשע שנלחם ביהודים ודיבר דברי בלע להשמידם. אבל לפני שהצליח לבצע את זממו נתלה בעצמו על העץ שהכין למרדכי היהודי.

הפיוט מצטיין בלשונו המיוחדת. הוא זכור לטוב גם בזכות סיפורו של שלום עליכם על הילד קוֹפִּילִי קוקוריקו שהיה קורא את הפיוט הזה ב"חדר", אבל לא הצליח להגות את המילים כהלכה. קופילי המסכן לא ידע לבטא את העיצור ק' ובמקום לומר "אץ קוצץ", היה אומר: "אץ טוצץ בן טוצץ טצוצי לטצץ" - ומאז זכה לשם "טופילי טוטוריטו" .

להלן שני הבתים הראשונים:
אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ
קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ
רְצוּצַי לְרַצֵּץ

לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ
פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ
כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ

ופירוש המילים:
אָץ - מיהר
קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ - רשע בן רשע, המן בן המדתא (על פי ירושלמי, יבמות ב יג)
קְצוּצַי - נדכאי
לְקַצֵּץ - להכרית
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ - בדברי בלע
רְצוּצַי לְרַצֵּץ - רצוץ הוא חלוש ושבור (כמו "משענת ◄קנה רצוץ")
לֵץ - רשע (משלי כא כד: זֵד יָהִיר, לֵץ שְׁמוֹ)
בְּבוֹא לְלוֹצֵץ - לעשות מעשי רשעות (הושע ז ה: מָשַׁךְ יָדוֹ, אֶת-לֹצְצִים).
פֻּלַּץ - נתפלץ
וְנִתְלוֹצֵץ - נעשה בו מעשה הרשעות
כְּעָץ - כשיעץ, כשגמר בדעתו
מְחַצְּצִים - כנוי לחיילות ישראל היורים בחצים
לְחַצֵּץ - לירות חצים בהם
לְנַצֵּץ - לעשות מעשה נץ, לטרוף.

והנה שאר הפיוט:
עָב בָּקַע מֵרֹאשׁ
יְחִידִים מֶנּוּ גְרֹשׁ
חָל וַיֵּלֶךְ וַיִּפְרֹשׁ
וַיָּשָׁב עַל גַּבִּי חֲרֹשׁ

זֻמַּן וְהֻנְקַב לְרֹאשׁ
רֵאשִׁית גּוֹיִם לָרַע לִדְרֹשׁ
הֱיוֹת לְכָל בּוֹגְדִים רֹאשׁ
וְצִפְעוֹ תְּלוֹת בְּמִבְחַר בְּרוֹשׁ

רָץ וְהֻקְרָה בַּדֶּרֶךְ
עֲיֵפֵי טַרְחוּת דֶּרֶךְ
וּפָץ לֹא זוּ הַדֶּרֶךְ
תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דֶּרֶךְ

כַּנָּחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ
שָׁלַח יָד בְּחַמּוּקֵי יֶרֶךְ
וְעַל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ
זִנֵּב כָּל עוֹבְרֵי דֶרֶךְ

יָעַף וְעָף וְחָשׁ
וּמֵחוּר פֶּתֶן רָחַשׁ
וְנוֹדַע כִּי הוּחַשׁ
מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ

רָגַשׁ וְלָחַשׁ
וְעֵת לֵדָתוֹ נִחַשׁ
וּבִכְשָׁפָיו הֻכְחַשׁ
וּכְחַלָּשׁ נֶחֱלַשׁ לֹא חָשׁ

בִּכְשָׁפָיו הִלְּלוֹ
וּבִקְסָמָיו חִלְּלוֹ
יוֹם הֶעֱמִיד וְזִלְּלוֹ
שֶׁמֶשׁ הִדְמִים וְזִלְזְלוֹ

יָגַע וְלֹא הוּנַח לוֹ
וְלַחֲרָפוֹת נִחֲלוֹ
עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ הִזְחִילוֹ
לְהִמָּחוֹת הוּא וְכָל חֵילוֹ

קָט וְשֵׁן חָרַק
וְנֶאָצוֹת שָׁרַק
זְמוֹרָה בְּאַפּוֹ הֵרַק
וְחַרְבּוֹ הִבְרַק

לַמִּילָה פֵּרַק
וּכְלַפֵּי מַעְלָה זָרַק
וּלְשֵׁם שֶׁמֶן תּוּרַק
בְּעַזּוּת יָרוֹק יָרַק

יָהּ אֶשְׁכּוֹל הַכֹּפֶר
צָו אֶל מְשׁוּל עֹפֶר
זִכְרוֹן מִשְׁלֵי אֵפֶר
כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר

רֻשַּׁם בְּזֶה סֵפֶר
בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים לְהֵחָפֵר
לְהִמָּחוֹת מִסֵּפֶר
וְלֹא יִכָּתֵב עִם כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בַּסֵּפֶר

ושימו לב שמחבר הפיוט, אלעזר בירבי קליר, חתם את שמו באקרוסטיכון בראשי החרוזות (האם הוא טעה באות אחת?).

הפניה עוד על שורשי הפיוט בהיסטוריה היהודית ניתן לקרוא במאמרו של אהרון מירסקי ראשית הפיוט.



כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2018