ממצרית

אבטיח (baţţich, biţţich) – כנראה שם מצרי (זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים - במדבר יא ה)
אבנט (bnd) – אזור מותניים, חגורה רחבה. במקור: עטף.
אחו (acha או achi) – שטח מכוסה עשב המשמש למרעה. במקור: היה ירוק.
חַרְטֹם (חר תפּ - כוהן קורא ראשי) – כינוי לקוסם או לכוהן במצרים ובבבל בימי קדם.
כתב חרטומים – כתב הציורים (הירוגליפים) המצרי העתיק, ובהשאלה: כתב בלתי קריא.
יאור (yero) – נהר, הנילוס.
מזח (mdh) – רציף מוארך הנכנס מן החוף אל הים או הנהר.
משה (mes, mesu) – במצרית: ילד, בן. הפועל msy פירושו ללדת ולהיוולד.
סוף (ţwfj) – צמח הגדל על גדות נחלים וביצות, בעל עלים גדולים ורחבים דמויי סרגל. [◄]
צי (t'aj) – כלל כלי השיט השייכים למדינה או לחברה מסחרית. במקרא (ובמצרית): אנייה, ספינה.
שיטה (šndt) – עץ הגדל במקומות יבשים: אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה, וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן (ישעיהו מא יט).
שנהב - ייתכן שהמילה היא ◄הלחם של שתי מילים: שן+הב. יב או הב במצרית עתיקה הוא פיל.
תיבה (T-b-t) – במצרית: ארגז , ארון מתים.