משתמשים לרוב במובן הפיזי: משהו שנחרט (נחרץ) בחומר. מכאן המילה
.
יש משמעות של כתיבה (בעיקר על אבן), ומרבים להשתמש בה במשמעות מושאלת: חרות על דגלם; חרות על לוח
לבם; נחרת בזכרונם וכו'.
השורש חר"ת הוא שורש
במקרא, ולכן קשה לדעת בוודאות מהי משמעותו המדוייקת. מההקשר שבו הוא מופיע, מסתבר שמדובר בפעולה של כתיבה:
שמות ל"א: (יח) וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה ... שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים.
שמות ל"ב: (טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ:
לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם--מִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים.
(טז) וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--
חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת.
חיזוק נוסף לכך ש'חרות' פירושו 'כתוב' מתקבל מהשוואת הפסוקים בהם מופיע הצרוף 'לוח ליבו':
- כָּתְבֵם, עַל-לוּחַ לִבֶּךָ (משלי ג ג; ז ג)
- חַטַּאת יְהוּדָה, כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר: חֲרוּשָׁה עַל-לוּחַ לִבָּם (ירמיהו יז א)
כלומר, התנ"ך מקביל בין 'כתוב' לבין 'חרוש'. ידוע, שהעיצורים ש' ות' מתחלפים לעיתים ביניהם
◄בלשונות השמיות;
והמילון המדעי מעיר, שהמילה היחידאית 'חרות' היא כנראה שיבוש של המילה 'חרוש'
[
◄BDB, עמ' 362]