השפה העברית

טפל או תפל

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2022
שאלה של כתיב
שאלה של כתיב
לדף הקודם | לדף הבא


טפֵל – משני בחשיבותו, לוואי שנצמד לעיקר: "להבחין בין עיקר לטפל".
  • גם הפועל נִטְפָּל הוא מאותו השורש ("אמא, מה הוא נטפל אלי?").
  • וגם טפָל ("טפלו עליו אשמת שוא").

לעומת זאת, תפל הוא חסר טעם (וחסר מלח): "אוכל תפל", "התפלת מים".
מאיוב (ו ו): הֲיֵאָכֵל תָּפֵל, מִבְּלִי-מֶלַח.

בתנ"ך יש למילה תפל גם משמעות מושאלת של חטא ושל דברים בטלים: נְבִיאַיִךְ, חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל, וְלֹא-גִלּוּ עַל-עֲו‍ֹנֵךְ, לְהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ; וַיֶּחֱזוּ לָךְ, מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים (איכה ב יד). ומשמעות דומה יש גם למילה תיפלה: בְּכָל־זֹאת לֹֽא־חָטָא אִיּוֹב וְלֹֽא־נָתַן תִּפְלָה לֽאלֹהִים (איוב א כב).

בלשון חז"ל, תִּפְלוּת, היא בין השאר מילה נרדפת לעגבים.
  • "רוצה אשה בקב [אחד] תפלות מט' [תשעה] קבין פרישות" (משנה, סוטה ג ג).

הצרוף אמונה טפלה פרושו דבר שמאמינים בו באופן עיוור ושאין לו כל ביסוס רציונלי. את הצרוף הזה היה מקובל בעבר לכתוב בטי"ת, כמו באיוב (יג ד): אַתֶּם טֹפְלֵי-שָׁקֶר; רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם, אבל בשנים האחרונות יש שמחליפים בין טפל ותפל, וכותבים "אמונה תפלה" בת"ו – כלומר חסרת טעם.




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2022