תהליך ההיטמעות בעברית של מילים לועזיות מלווה בבעיות אופייניות:

• הגיית השם: כּימיה? פּסטיבל? פּילוסופיה? פּריזר?
• הגיה אחרי מילת יחס: בפריז (befariz), ובפולין (uvefolin)?
• גזירת הפועל: למקסם? לדמקרט?
• הטיית הפעלים: לטלפּן?
• גזירת צורת הריבוי: צ'יפסים? פילמים?
• גזירת צורת הנקבה: ברמנית? יסמנית?

היום יש נטיה שלא לשנות את העיצורים של המילה המקורית, גם אם זה נדרש על פי חוקי ההגיה. אבל בהיטמעות מלאה של המילה, אמור לחול שינוי בניקוד, בהתאם לחוקי העברית:

• כּוֹרֶשׁ - לְכוֹרֶשׁ (דניאל י א) - מן Cyrus.
• פָּרָס - לְפָרַס (דניאל יא ב) - מן Persia.