השפה העברית - זה את זה (זו את זו)
השפה העברית

זה את זה (זו את זו)

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2018
שאלה של סגנון
שאלה של סגנון
לדף הקודם | לדף הבא

בעברית יש שתי דרכים לבטא פעולה הדדית. כאשר מדובר בשני זכרים אומרים "זה את זה" וכאשר מדובר בשתי נקבות אומרים "זו את זו". מכיוון שבעברית צורת הפנייה היא בלשון זכר גם כאשר רק אחד מהשניים הוא זכר, גם בפעולה הדדית שמעורבים בה זכר ונקבה יש לומר "זה את זה".
שימו לב, שאין לומר "אחד את השני (או השניה)". זהו תרגום שאילה מלועזית, והוא אינו תקין בעברית.

כלל זה יוצר קושי כאשר מדובר בהקשרים רומנטיים שבין גבר לאישה, שבהם הצירוף "זה לזה" נשמע צורם. וכך אנו מוצאים בשירים שונים:
  • הבטחנו זה לזו ברגע של חולשה (יוריק בן דוד ורוני בראון, "אתמול היית שונה")
  • ברחנו זה מזו לא פעם (נעמי שמר, "אהבה בת עשרים")
  • שוב ניגשים זה אל זו וצוחקים (עלי מוהר, "שוב נפגשים")
למרות שהשימוש הזה מתבקש, הוא אינו נחשב תקין, משום שאין בו הדדיות מושלמת, אלא לכאורה רק פעולה בכוון אחד. בעברית תקינה יש לומר במקום הצירופים לעיל "זה לזה" וכיו"ב.

כאשר הפעולה היא בקבוצה של יותר משניים, נהוג גם להשתמש בצירוף איש את רעהו (או אישה את רעותה), וכן "איש את אחיו", "איש את חברו" וכו':

  • בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, תִּקְרְאוּ, אִישׁ לְרֵעֵהוּ (זכריה ג י)
  • וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ, אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם (זכריה ח יז)
  • וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ (אסתר ט יט)
  • וְהַנִּשְׁאָרוֹת, תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת-בְּשַׂר רְעוּתָהּ. (זכריה יא ט)
  • אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו (ויקרא כה יד); והן מחטפין ומכים איש את חברו (משנה, סוכה ד ד)




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2018