השפה העברית

מקנאה ומקנאת

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2022
שאלה של צורה
שאלה של צורה
לדף הקודם | לדף הבא


שתי הצורות מְקַנֵּאת ומְקַנְּאָה (האל"ף נשמעת!) הן צורות תקינות של בינוני פועל בנקבה של הפועל קִנֵּא.

הסיומת ה"א של הבינוני בנקבה נפוצה ושכיחה בתנ"ך:

  • סוּפָה, וּסְעָרָה, וְלַהַב, אֵשׁ אוֹכֵלָה (ישעיהו כט ו)
  • הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה (שופטים כ ד)
  • וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה (ישעיהו כט ח)
  • נִשְׁמַת ה' כְּנַחַל גָּפְרִית, בֹּעֲרָה בָּהּ (ישעיהו ל לג)

וגם הסיומת ת"ו קיימת בתנ"ך:

  • בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת (ויקרא יז י), וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת (ישעיהו ל כז)
  • אֵין-פֶּרֶץ, וְאֵין יוֹצֵאת (תהילים קמד יד)
  • הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים (שיר השירים ח יג)
  • אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו, כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם (שיר השירים ח י)

בעברית של ימינו יש לסיומת ה"א (יושבה, אוכלה, וכו') צליל ארכאי יותר, והיא משמשת בעיקר במשלב גבוה או ספרותי: "הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן וסוֹרְקָה שְׂעָרָהּ" (ביאליק), או: "אך לפתע קמה נורית, אבא! אבא! היא קוראה" (מרים ילן שטקליס, הבובה זהבה). לעומתה, לסיומת ת"ו (יושבת, אוכלת) יש צליל מודרני יותר, והיא הסיומת הנפוצה והמקובלת היום.

מילים נוספות בגזרת ל"א שגם להן שתי צורות מקובלות ותקינות:

  • מבטאה - מבטאת, מוודאה - מוודאת, ממלאה - ממלאת, מרפאה - מרפאת
  • מתחבאה - מתחבאת, מתפלאה - מתפלאת

נדמה לי שבעברית של ימינו יש הבדל נוסף בין הצורות:
  • במילה "מקנאה" משתמשים יותר כשם תואר או כתכונה ("היא מקנאה וכועסת")
  • במילה "מקנאת" משתמשים יותר כפועל בזמן הווה ("היא כבר לא מקנאת בהם")




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2022