השפה העברית

חרדים

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2020
מילים של מגזרים
מילים של מגזרים
לדף הקודם | לדף הבא


המילון החרדי

אברך – תלמיד ישיבה נשוי (תרגום למונח היידי "יונגערמאן" - איש צעיר). תלמיד־ישיבה רווק נקרא בחור.
ביטחון – אמונה, ביטחון בקב"ה. מידת הביטחון – (תכונה של) היות האדם בעל ביטחון.
בין הזמנים – שנת הלימודים בישיבה נחלקת לזמנים: זמן חורף וזמן קיץ. לקראת סוכות ולקראת פסח הישיבות יוצאות לחופשות קצרות, המכונות "חופשות בין הזמנים".
ברכה לבטלה – ברכה הנאמרת ללא צורך. בהשאלה: מעשה שלא ישיג את מטרתו, מאמץ שנעשה לשווא. "אם לא תשאלנה השאלות החשובות, כל התחקיר הוא בבחינת ברכה לבטלה".
גדר (ז') – הגדרה, קבוצה מוגדרת. בהשאלה: איסור, סייגים על התנהגות.
  • גדר החיוב – חובה. למשל: "גדר החיוב הוא לשמור".
  • גדר החילוק – ההבדל; ההבחנה, כיצד מבחינים. למשל: "מהו גדר החילוק בין דברים אשר דרך הבהמה לעשותם למה שאין דרכה בכך?"
גוידל (ר' גדוילים) – החברה החרדית היא חברה הירארכית מובהקת, ובראש הפירמידה החרדית נמצאים הגדוילים – הרבנים הגדולים שהכל נעשה בדברם.
ד' אמות – ארבע אמות, שהן כשני מטרים. זהו מרחק מינימלי לעניינים שונים בהלכה, למשל, חדר שאין בו ד' אמות פטור ממזוזה. הביטוי משמש בהשאלה גם לציון סביבתו הקרובה של האדם. למשל, "הנמצאים בד' אמותיו של הרבי" - המקורבים של הרבי.
הסתלקות – פטירה של רב חשוב זי"ע (זכותו יגן עלינו).
הפרש – מרחק פיזי בין שני דברים שאין ביניהם חפיפה. בהשאלה: הבדל ערכי המצדיק יחס שונה.
  • "כמו שיש הפרש בין הרקיע למים שעל הארץ, כך יש הפרש בין מים העליונים לרקיע" (הרמב"ן, בראשית א)
  • "יש הפרש בין קדושת שבת לחול ולפיכך צריך טבילה" בערב שבת (מדברי האר"י)
  • "יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו, שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין" (רש"י, שמות כ)
התקלקל – יצא לתרבות רעה. למשל: פרש מלימודים בישיבה, התגייס רח"ל.
התוועדות – מפגש של חסידים (הביטוי כבר מתחיל להקלט אצל ה◄חרד"לים).
חידוש (במלעיל) – פרשנות חדשה ומקורית למקורות.
חיוב (במלעיל) – הכרח (דתי), במובן של חובה. נאמר לרוב על אבל במשך שנת האבל שבה הוא חייב לשמש כשליח ציבור. למשל, אם בשטיבאלאך של איצקוביץ מישהו ניגש אל הדוכן, מייד יקום מישהו אחר וישאל אותו "יש לך חיוב?", שמשמעו – האם אתה אומר קדיש במהלך שנת אבל אחרי אחד מהוריך? אך אם ישאל הבן את אמו "יש חיוב בכך?" זה פשוט "אני באמת מוכרח?".
חילוק – 1. אי־הסכמה, טענה שבאה לחלוק על דעה אחרת. למשל: "לא הבנתי את החילוק שלך". 2. הפרדה, הבחנה. למשל: "יש לחלק בין מזיק לשומר" (צריך להפריד בין האחריות שעל המזיק לבין זו שעל השומר).
חצר – מרכזה של חסידות; לפעמים הביטוי מכוון לכלל החסידות. למשל: "מה חדש בחצר ויזניץ?" – מה נתחדש בקרב קהילת חסידי ויזניץ.
חשש, חשד (שתיהן בחי"ת שוואית!) – שמות עצם, לא פעלים!
טעם – סיבה, נימוק.
ייחוד – גבר ואישה הנמצאים יחד במקום סגור בלי נוכחות אנשים אחרים. על גבר ואישה שאינם נשואים יש איסור ייחוד כדי למנוע התפתות למעשים אסורים. לעומת זאת, לאחר החופה נכנס הזוג הצעיר לחדר ייחוד – חדר סגור, שבו השניים נמצאים לבדם, כדי להדגיש את השינוי שחל במעמדם.
ייחוס – ערך המיוחס לאדם על פי גדולתם של אבותיו – בעיקר לצורך נישואין. יש סוגים שונים של ייחוס: משפחה של אדמו"רים, רבנים, גבירים, עסקני־ציבור ועוד.
יש לו קול של עגלה ערופה – תגובת יושבי הספסלים האחוריים בבית הכנסת לחזן מסוג ב'.
ישיבה של מעלה – לשון נקיה לעולם הבא: "הוא נקרא לישיבה של מעלה".
לא עלינו – נאמר אחרי אזכרת מקרה אסון
למסור שיעור – אומרים "למסור שיעור" במקום "לתת שיעור" או "להעביר שיעור" וכו'. לדוגמה: "מי מוסר אצלכם שיעורים?"
לשון הרע – רכילות, דברים שאינם מכבדים את הזולת (לעומת דברי שקר שנקראים "הוצאת שם רע"). על פי ההלכה אסור לספר לשון הרע ואסור גם לשמוע דברים כאלה.
מוקצה (במלעיל) – מחוץ לתחום. עיקר השימוש במונח הוא לעניין שבת - כל דבר שאסור להשתמש בו בשבת הוא בבחינת מוקצה ואסור גם לגעת בו. יש גם מוקצה מחמת מיאוס, מושג שיש לו משמעות הלכתית בחג. ובהשאלה – דבר שיש להתרחק ממנו.
מדי יקר – הפיכת סדר המילים (במקום "יקר מדי"). באופן דומה: "מדי קטן", "מדי גדול" וכו'.
מיוחדת (בחורה) – כשאומרים על בחורה שהיא מיוחדת לא מתכוונים חלילה שיש לה מחשבה מקורית, או שהיא יצירתית באופן יוצא מן הכלל. התנהגות כזאת יכולה, לא עלינו, להוביל גם לביקורתיות. כשאומרים על פרומה (שם בדוי) שהיא "באמת בחורה מיוחדת", מתכוונים בעצם שהיא עוד יותר כנועה מחברותיה. את כולן מחנכים לקבל את עולו של בעל "בן תורה", אבל פרומה שלנו, שהיא "מיוחדת, באמת מיוחדת" (מה עוד נותר להגיד עליה), תהיה הבחורה העדינה, שהיא באמת צנועה בלי להתחכם. תמר אלאור בספרה "משכילות ובורות" מתארת בפרטי פרטים את המיוחדת (היא התארחה אצלה בכל תקופת התצפית): פרומה תזכה באמת לבעל בן תורה. כזה שידרוש שהיא תחבוש כובע מעל לפאה, או שתדבר יידיש עם הילדים, או שיעברו לגור באיזו קריה חסידית אי־שם. ידרוש – וגם יקבל.
מעשה מכוער – סטיה מינית כלשהי. כולל קיום יחסי-מין לפני הנישואין.
מקשן – מי שאינו מסתפק בהסבר שניתן לו, ומתעקש לשאול שאלות ולהקשות קושיות נוספות.
נכשל בדבר עבירה – מי שמעד ועבר עברה באופן חד פעמי.
נקט – אמר, השתמע.
סגולה - חפץ, ביטוי או ריטואל שמיוחס לו ערך מאגי, ובכלל זה יכולת ריפוי, הגנה נגד עין הרע או הגשמת משאלה. למשל, הנחת יונים על בטנו של חולה צהבת ובכך לרפאו על ידי העברת המחלה אליהן. יש הבדל בין סגולה של ריפוי או של מילוי בקשה כגון "תגידי ארבעים יום רצוף את כל התהילים, זו סגולה גדולה" – שהכוונה: ובכך יש סיכוי שבקשתך תענה, לבין "מסכן, הוא הלך לסגולה" שאצל החרדים בפתח תקוה משמעו "הוא נפטר", משום שבית העלמין של פתח תקוה נמצא בשולי איזור התעשיה סגולה.
סגולה ל.. – דרך בדוקה ל.., דרך להשיג משהו. למשל: "סגולה לשכחה".
סידור מלא – כאשר הורי אחד מבני הזוג נותנים לזוג הטרי דירה זה נקרא "סידור מלא". יש גם "חצי חצי" וחלוקות נוספות, על פי המקובל בחצר ובהתאם ליכולת הכלכלית של ההורים.
סמוך ונראה (ל..) – קרוב אל דבר אחר, כך שניתן לראות אותו משם. בהשאלה, גם סמוך בזמן. למשל: נמצאים אנו סמוך ונראה לחג הפסח.
ענבי הגפן [בענבי הגפן] – המלצת השדכן לשידוך מוצלח; שידוך בין שתי משפחות מיוחסות (על פי פסחים מט א).
פקאלע (מיידיש: צרור, חבילה) – שקית עם ממתקים ודברים טובים שנותנים לילדים בערב שבת.
פשיטא – דבר פשוט שאין צורך להסבירו, ברור מאליו.
קבלה – שמו של ענף ביהדות שעוסק בחקר הנסתר. אבל כשאדם אומר "קבלה היא בידי מאבי זקני", הכוונה היא לקביעה שאין לערער עליה שהוא קיבל מאבותיו.
קפידה (ה־פ' בצירה) – הקפדה על ..; תרעומת על מישהו.
שייך ב.. – קיים, תופס לגבי. למשל: "טעם זה לא שייך באיש" - הנימוק הזה אינו תופס לגבי איש (כלומר גבר) אלא רק לגבי אשה.
שייך ל..
  1. ראוי, נכון. למשל: "שייך להודיע".
  2. אפשר? או: מתאים לך? למשל: "אני גר מחוץ לעיר ומאד ממהר, שייך לעשות לי את זה על המקום?"
  3. מוטל על, מתאים שיקרה אצל. למשל: "המצווה שייכת לאב".
  4. ועוד: "האם היה שייך להפך?" – האם המקרה היה יכול לקרות גם אם המצב היה הפוך
תמים – כינוי לצעיר חסידי, לפעמים גם נשוי, שמוגזם עדיין לקרוא לו "הרב".

וכמה ביטויים נוספים:
כשרוצים להסתייג באדיבות מדברי חבר, מקובל לעשות זאת ב◄ארמית :

  • אִין הכי נמי – כן, אתה צודק (מילולית: כן, כך גם כן)
  • אֵין נפקא מינה – מעשית זה לא משנה כלום.
  • מאי קא משמע לן – מה כבודו רוצה לומר בזה?

וכשרוצים להסתייג מדברים שנכתבו על ידי גוידל (רב גדול), אפשר לומר שזו:
  • פליטת קולמוס – כלומר, הגדול לא התכוון למה שנאמר
  • תלמיד טועה כתבו – את הדברים לא כתב כלל הגדול, אלא איזה תלמיד טועה
  • כד הוי ניים – הדברים נכתבו מתוך שינה (בארמית: "כאשר נמנם")





כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2020