|
אני לא בטוח שיש שם דקדוקי לתופעה שלפנינו, אבל אני קורא לה "סמיכות פריקה", משום שניתן להתייחס אל הסומך בנפרד,
לרבות אותו, ובחלק מהמילים גם להפוך אותו לצורת נקבה.
לדוגמה:
צורת הסמיכות המיוחדת הזאת נמצאת בשימוש גם בקבוצה אחרת של מילים. יש בעברית המודרנית מספר תחיליות (אי־, אין־, תת־, בלתי־, חוסר־, רב־ ועוד) הנמצאות במעמד ביניים בין מילה לתחילית. תחיליות אלו נוצרו כתרגום של תחיליות המקובלות בשפות אירופיות (למשל באנגלית: sub- super- non- hyper-), אלא שמבנה זה של קידומות השם הוא טבעי למורפולוגיה של השפות ההודו-אירופיות ואינו מתאים למבנה המילים בעברית. דוברי עברית מתקשים לא רק בהצבת ה"א הידיעה במבנה כזה, אלא גם בצורת הנקבה ובריבוי. בבדיקה של צורות הריבוי והיידוע המקובלות של צמדי מילים אלו מצאתי ארבעה דגמים, שאף אחד מהם אינו תואם את הדגמים המקובלים לסמיכות העברית הקלאסית. הטבלה שלהלן מתארת את ארבעת הדגמים הללו על פי מידת דמיונם לצורת הסמיכות הפריקה. למיטב ידיעתי, כל הדגמים נחשבים תקינים על פי האקדמיה ללשון. הדגם החמישי מתאר את הסמיכות הפריקה כפי שתוארה לעיל. מעניין לציין שבמקרים מסויימים, בהם צמד המילים מציין תואר של אדם (כגון רב סרן או תת אלוף), מקובל לרבות אותו על פי המודל של הסמיכות הפריקה, ולומר רבי סרנים או תתי אלופים.
הסמיכות הפריקה והשימוש בקידומות גוררים מספר שגיאות אופייניות:
תחיליות נוספות:
בתר
הגייה | כתיב | צורה | אנשים | חיות | צומח ודומם | זמן ומקום | מגזרים | אטימולוגיה
דקדוק | ניקוד | יוצאי דופן | סגנון | פיסוק | היסטוריה | כתב | תהליכים | שירים כל הזכויות שמורות ©
רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2022
|
|