פְּרִיסָה או פְּרִישָׂה

המילים פריסה ופרישה מקורן בשני שורשים קדומים שונים.

פרישה (spreading) - מקורה בשורש המקראי פר"ש (פתח לרווחה, כגון כנפיים):

• מתיחה, פתיחה לרווחה (של מפרש, כנפיים, קלפים, ◄ידיים וכו')
• פרישה של כוחות בשטח (deployment)
• פתיחת קובץ מחשב דחוס (decompression)

פריסה (slicing) - מקורה בשורש המקראי פר"ס (קרע, שבר לשניים):

• חיתוך לפרוסות (כגון פריסת לחם)
• פריסה של תשלומים (חלוקה של תשלום אחד למספר חלקים)

בעקבות הנוהג בלשון חז"ל, האקדמיה מתירה לכתוב את המילה פרישה גם בס'. כלומר, אין זו טעות להשתמש בכתיב "פריסה" בכל המשמעויות (אבל הכתיב המקראי פרישה יפה יותר לטעמי).

בשורשים פרס/פרש מוצאים גם את הביטוי:

• פרישת שלום – ביטוי מאוחר שמקורו בתפילה ("פרוש עלינו סוכת שלומך" - מתוך תפילת ערבית לשבת ומועדים). על אף שמקורו בלשון חז"ל (שבה כתבו את הפועל פרוס בסמ"ך) נהוג בסידורים לכתוב את המילה פְּרוֹשׂ בשי"ן, כמו בכתיב הקדום, התנ"כי, של המילה. היום מקובל גם הכתיב "פריסת שלום", בסמ"ך.

בנוסף לזה, קיים גם ביטוי הנכתב תמיד בסמ"ך:
בפרוס החג – ביטוי שמקורו בלשון חז"ל. במשנה נמנים שלושה חגים (פסח, שמיני עצרת ושבועות) שהביטוי הזה חל עליהם: "בפרוס הפסח, ובפרוס העצרת, ובפרוס החג" (משנה, שקלים ג א). משערים שהמילה "בפרוס" בביטוי הזה מקורה במילה היוונית paros שפירושה "לפני".