השפה העברית
מה בין ביטחון לאבטיח
כל הזכויות שמורות ©
לדף הקודם | לדף הבא

לפרשת ראה (דברים יא - טז)

"וַעֲבַרְתֶּם אֶת-הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם;
וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל-אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם-בֶּטַח" (דברים יב י).

בימים אלו גודשים מטיילים רבים את שמורת הבְּטֵיחָה – הבקעה בצפון מזרח הכנרת שאליה נשפכים נחלים מן הגולן. מה פירוש השם בטיחה? בערבית השורש בט"ח קשור לנפילה ולהשתרעות, הן של אדם והן של עמק או נחל. בַּטַחַ (بَطَحَ) פירושו 'הפיל מישהו ארצה', והבְּטֵיחה היא האזור השטוח שבו משתרעים הנחלים לאיטם לאחר שנחו מזרימתם הסוערת.

אגב, מלבד בשמה הערבי נקראת הבקעה גם בשם הארמי בית ציידא, היינו בית הצייד, כשמו של כפר דייגים קדום. בארמית ובלשון חז"ל נקרא גם הדַיִג בשם צַיִד, כלשון המשנה: "אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב".

בעברית, השורש בט"ח מתקשר בתודעתנו עם עמידה איתנה ויציבה, ולא עם נפילה. ברם, אנשי לשון סבורים שהמשמע בערבית הוא הוא העומד ביסוד הביטחון בעברית, בהסתמכם על כמה פסוקים בתנ"ך שבהם נראה שהשורש בט"ח משמעו אכן נפילה והשתטחות:

בספר ירמיהו בפרק י"ב ה מובא משל המתאר את מצבו הקשה של הנביא על דרך קל וחומר: כִּי אֶת-רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ, וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת-הַסּוּסִים; וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ, וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן. כלומר: אם מול רצים על שתי רגליים התעייפת, איך תדמה להתחרות ולהשיג את הסוסים? (ומפסוק זה נולדה התחרות בעברית שלנו); והמשל השני: אם בקרקע מישורית ונוחה הינך בוטח, היינו נופל ומשתטח, היאך תוכל להתקדם באזור הקשה להליכה שבקרבת נהר הירדן?

והכתוב מפרש מיד את הנמשל: כִּי גַם-אַחֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ גַּם-הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ--גַּם-הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא; אַל-תַּאֲמֵן בָּם כִּי-יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת; כלומר, אפילו אחיך וקרוביך אשר בענתות אינם סרים לדבריך, והיאך תצליח למלא משימות קשות ומסובכות יותר. במדרש בראשית רבה מונה ר' ישמעאל את שני חלקי הפסוק המדובר בין עשרת הקלים וחמורים שבתורה.


פסוק נוסף המרמז שמשמעות השורש בט"ח קשורה לנפילה הוא במשלי י"ד טז: "חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע; וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ". החכם שעיניו בראשו נזהר מתקלות וממכשולים, ואילו הכסיל אינו חושש – ונופל. כך מפרש רש"י במקום: "בוטח - מחליק ונופל בארץ, כמו 'בארץ שלום אתה בוטח', ותרגם יונתן - את מתבטח ונפיל, מחליק".

על פי הבנה זו, לבטוח במישהו פירושו למעשה להישען עליו, להיסמך עליו, להטיל עליו את כובד משקלך. דוד המלך פונה לה' בתהילים (מזמור כ"ב י): כִּי-אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן; מַבְטִיחִי עַל-שְׁדֵי אִמִּי. דומה שכאן משתלבים שני המשמעים הנזכרים, הן הממשי והן המופשט. ה' הוא המבטיח את התינוק בחיק אמו, היינו משכיב ומשעין אותו, אך גם השומר ומגן עליו (מעניין להשוות פסוק זה לפסוקים מקבילים במזמור ע"א ה-ו: "כִּי-אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי ה', מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי. עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן--מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי").


המילה ביטחון מופיעה לראשונה בתנ"ך בדברי הרהב של רבשקה שליח מלך אשור אל חזקיהו מלך יהודה (מלכים ב יח יט, ובמקביל בישעיה). בדבריו, שהקפיד לאומרם דווקא ב'יהודית' כדי לרפות את ידי העם, באים זה בצד זה השורשים בט"ח, שע"ן, וסמ"ך, ויש ללמוד מכך שעניינם אחד: מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ... הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל-מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ. יש אף הסבורים ששמו של האבטיח (בטיח' בערבית) בא לו בשל תכונת ההשתרעות של הצמח על הארץ.

הקשר שבין הביטחון לשכיבה הרוגעת והבוטחת בא לביטוי בברכות האמורות בפרשת בחוקותי, שם (ויקרא כו ה) נאמר:

וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד.
במשלו של ירמיהו שהובא לעיל נאמר "וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ" במשמע שלילי – כאן נאמרים הדברים בניחותא: שלום ישרור בארץ, ובה תשבו ותשכבו לבטח.


*המאמר התפרסם במוסף 'שבת' של מקור ראשון, במסגרת טור העוסק במילה מפרשת השבוע.
ליצירת קשר עם המחבר: yetsion@gmail.com.





© כל הזכויות שמורות