הניקוד וההגייה של אותיות השימוש בכ"ל לפני מילה לא מיודעת נקבעים על פי האות הראשונה במילה:
| הכלל | הניקוד | דוגמאות | הערות |
|---|---|---|---|
| בדרך כלל | בשווא |
בְּפֶה פתוח
כְּחֹם היום לְפֶתַע פתאום, היי לי לְכַלָּה | באות שאחריה אין דגש |
| לפני שווא | בחיריק | בִּזְכוּת, כִּבְנֵי צאן, לִפְעָמִים | |
| לפני י' שוואית | בחיריק | בִּירושלים, כִּיממה, לִילָדִים | היו"ד נחה |
| לפני חטף | בתנועת החטף |
בַּעֲבִי הָאֲדָמָה, כַּאֲשֶר, לַאֲחוֹתֵךְ
בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, לֶאֱכֹל בָּאֳנִיּוֹת; לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר |
קמץ ואחריו חטף-קמץ נהגים בשתי תנועות O (הערה1) |
כשהמילה מיודעת, אותיות השימוש בכ"ל מקבלות את ניקוד ה' הידיעה:
- הַבַּיִת ← יושב בַּבַּיִת; הֶחֳדָשִׁים ← בֶּחֳדָשִׁים האחרונים
- הַשֶּׁמֶשׁ ← ברור כַּשֶּׁמֶשׁ, הָאָרֶץ ← כָּאָרֶץ המובטחת
- הַכּוֹבַע ← לַכּוֹבַע שלי שלוש פינות; הַחַלּוֹן ← היא יושבה לַחַלּוֹן, הֶעָשִׁיר וְהֶעָנִי ← לֶעָשִׁיר וְלֶעָנִי
1
כאשר ב' השימוש באה לפני א' המנוקדת בחטף-קמץ, הניקוד שלה הוא תמיד בקמץ: אם המילה
◄מיודעת, הניקוד הוא בקמץ משום שזה ניקוד ה' הידיעה לפני א'; אם המילה אינה מיודעת,
הניקוד הוא בקמץ משום שזו תנועת החטף.
אבל בין שני המקרים יש הבדל בהגייה: במקרה המיודע, הקמץ הוא קמץ גדול, וההגייה בתנועת A; במקרה הלא מיודע,
הקמץ הוא קמץ קטן, וההגייה בתנועת O. כדי להבדיל בין המקרים יש לדעת מן ההקשר של המילה אם היא מיודעת
או לא. אבל בניקוד התנ"כי, יש דרך נוספת – במקרה המיודע יופיע מתחת לב' מתג כדי לציין שהקמץ הוא גדול,
כמו במילה 
(מלכים א' ט ז).
(מלכים א' ט ז).
אטימולוגיה | דקדוק | ניקוד | יוצאי דופן | סגנון | פיסוק | היסטוריה | כתב | תהליכים | שירים
כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2008