השפה העברית -
השפה העברית
בשליחות הסגל הבכיר
כל הזכויות שמורות ©
לדף הקודם | לדף הבא

לראש השנה

"שֻׁלַּחְתִּי בְּמַלְאֲכוּת סֶגֶל חֲבוּרָה, שׁוֹמְרֵי אֱמוּנָתְךּ וּמְיַחֲדֶיךָ בְּמוֹרָא"

בשבוע שעבר, כך פורסם, נקבע ההרכב הסופי של סגל הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורסל. דרך ארוכה עברה המילה סגל מאז נכנסה ללשוננו עד שהגיעה למגרשי הספורט – כמו גם לקמפוסים האקדמיים או למסדרונות בתי החולים.

ר' שמעון בר יצחק, שנתכנה 'ר' שמעון הגדול', חי במגנצא לפני כ-1,000 שנים, ורבים מפיוטיו נתקבעו במחזור התפילות האשכנזי. חזרת הש"ץ בשחרית של היום השני של ראש השנה מבוססת על סדרת פיוטיו (פיוטי היום הראשון הינם משל ר' אלעזר בירבי קליר). בשורות רבות בפיוטיו הצפין ר' שמעון, כמנהג הפייטנים, את ראשי התיבות של שמו. כך למשל בפיוט "שמו מפארים עדת חבלו, ונערץ באראלי קודש הילולו וכו'" (שייאמר השנה דווקא ביום הראשון, בשל השבת).

את הפיוט השלישי במערכת הפיוטים לחזרת הש"ץ פותח ר' שמעון כך: "שֻׁלַּחְתִּי בְּמַלְאֲכוּת סֶגֶל חֲבוּרָה, שׁוֹמְרֵי אֱמוּנָתְךּ וּמְיַחֲדֶיךָ בְּמוֹרָא". כמו פיוטים רבים, קטע זה מובן לאשורו רק אם זוכרים שהפיוטים נכתבו בעיקרם עבור שליח הציבור בלבד, כאשר הקהל מאזין ברוב קשב ומצטרף בכוונתו ובליבו – ולאו דווקא במלמול שפתיים.

הביטוי "סגל חבורה" מביא לביטוי שתי תופעות לשוניות ייחודיות ללשון הפייטנים. המילה סֶגֶל אינה מופיעה במקרא, ואף לא בלשון חז"ל. הפייטנים (כבר בתקופה קדומה לר' שמעון בר יצחק) חידשו את המילה על פי המילה המקראית סגולה – שיצקוה למשקל הסגוליים. כשם שהמילה תְשׁוּרָה הפכה לתֶשֶׁר, והלַהֲקָה הפכה ללַהַק (הפתח בא תחת הסגול בשל הה"א הגרונית), כך הוחלפה הסגולה בסגל (ואגב, שתי המילים שנזכרו – תשר ולהק – מופיעות גם הן בפיוטי ראש השנה, וקיבלו משמעות חדשה בעברית שלנו).

מהו אם כן הביטוי "סגל חבורה"? כאן מתוודעים אנו לחידוש נוסף שקנה לו שביתה בלשון הפיוט, הקרוי 'סמיכות הפוכה'. בדרך כלל בעברית המילה הראשונה בצירוף הסמיכות (הנסמך) היא הנושא, והמילה השנייה (הסומך) משמשת כלוואי המתייחס למילה הקודמת. כך לדוגמה, בֵּית-הקפה הינו בית שמוכרים בו קפה, ואילו קפה-הבית הוא הקפה הנמכר באותו בית. הפייטנים הרשו לעצמם להפוך את היוצרות, ולהחליף את סדרם של הנסמך והסומך. במקום "יריעות צמר" אפשר למצוא בפיוטים "צמר יריעות", ובמקום "גן עדן" – "עדן גן".

אף כאן, המונח "סגל חבורה" משמעו חבורת-סגולה, ככינוי לשולחיו של החזן – בני ישראל, שעליהם נאמר "והייתם לי סגֻלה מכל העמים" (בין סוגריים נוסיף שהיפוך סמיכות מצוי בהיקפים קטנים כנראה גם במקרא. יחזקאל הנביא נצטווה (פרק כ"ד): "הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל לא תעשה", ומפרש שם רד"ק: "כמו הפוך - אֵבֶל מתים לא תעשה". כך גם בתולעת השני, הקרויה לעיתים "שְׁנִי תולעת". לימים גם ידעה העברית סמיכות הפוכה מסוג אחר – זו שנקלטה מהיידיש. כך אומרים 'שושן פורים', כשהכוונה היא לפורים של שושן).

כיוון שפיוטי הימים הנוראים חדרו עמוק לליבות העם, ביטויים רבים מהם השתגרו בלשון העממית והספרותית. כך גם אירע עם הביטוי "סגל חבורה". הוא רווח בתשובות רבנים ופוסקים (כך לדוגמה כותב הנצי"ב מוולוזי'ן לאנשי קהילת אלג'יר שהפנו אליו שאלה בהלכה: "שלום וברכה יתירא, לכבוד סגל חבורה, בעלי תורה ויראת ה' טהורה"), והתייחד בעיקר לחבורה נבחרת או ייצוגית. הסופר שמואל ליב ציטרון, בספרו על קורות חייו של בנימין זאב הרצל, מספר: "בשנת 1898 החליט הרצל להתייצב לפני הקיסר ווילהלם על דרכו לארץ-ישראל בראש סגל חבורה ציונית".

עם השנים אבדה למילה סגל משמעותה הסגולית, והיא נתפסה כנרדפת לשכנתה בצירוף הסמיכות, החבורה. כך, אך טבעי היה שהדוברים הסתפקו במילה סגל כדי לקרוא לחבורה נבחרת. בשנת 1958 פרסמה האקדמיה ללשון את המילון למונחי החינוך הגופני, ובו נכללה המילה סגל כשם הרשמי של צוות השחקנים המיועד למשחק (תרגום של המילה cadre). בדומה לכך, נבחרה המילה גם לכינוי צוות העובדים, בעיקר הבכירים, באקדמיה, ברפואה ובדיפלומטיה.


נסיים במובאה מתוך המשך הפיוט של ר' שמעון הגדול (שניתן להרגיש בה את אירועי התקופה, במגנצא של ערב מסעות הצלב):
צוה ישועתך לרעיתך האהובה,
צמאה לחסדך כמהה ותאבה,
צפה והבט כי מאוד נכאבה -
צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה.


*המאמר התפרסם במוסף 'שבת' של מקור ראשון, במסגרת טור העוסק במילה מפרשת השבוע.
ליצירת קשר עם המחבר: yetsion@gmail.com.