![]() |
האותיות כ / נ / פ / צ:
על אף שזה נשמע מוזר, האותיות המקוריות היו דווקא האותיות הסופיות הארוכות. בגלל רצף הכתיבה היה קשה להשאיר אותן עם ה"זנב" הארוך שלהן, וקצה האות נמשך בכתיבה הצידה (כך למשל המילה "ףץע" הפכה בכתיבה ל"פצע"). בסופי המילה לא היתה סיבה למשוך את קצה האות, והאות המקורית נשארה. האות מ: הכתיבה הקדומה השתמשה בשתי צורות האותיות - האמצעית והסופית - ללא הבחנה. כך למשל בפסוק המקראי "לםרבה (לְמַרְבֵּה) המשרה ולשלום" (ישעיהו ט ו). רק מאוחר יותר הוחלט ש-"מ" תשמש באמצע המילה ו-"ם" תשמש בסוף המילה. הגייה | כתיב | צורה | אנשים | חיות | צומח ודומם | זמן ומקום | מגזרים | אטימולוגיה
דקדוק | ניקוד | יוצאי דופן | סגנון | פיסוק | היסטוריה | כתב | תהליכים | שירים כל הזכויות שמורות ©
רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2025
|
|