השפה העברית -
השפה העברית
גלגולי התירס
כל הזכויות שמורות ©
לדף הקודם | לדף הבא

לפרשת נח (בראשית ו-יא)

בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס (בראשית י ב)

אף שיצא מגבולות אמריקה רק לפני כ-500 שנה – הספיק התירס לכבוש את העולם, ולהפוך לגידול החקלאי הנפוץ ביותר, עוד לפני החיטה והאורז (כך מדווח ארגון המזון של האו"ם). השם תירס מופיע בתנ"ך פעמיים בלבד – בפרשתנו וברשימת הייחוס המקבילה בפתח ספר דברי הימים. איך הגיע שמו של השביעי בבני יפת אל הדגן הצהוב?

במדרשי חז"ל ובתרגומים הארמיים נעשה ניסיון לזהות את שמות צאצאי נוח עם העמים שהשתלשלו מהם. התרגום הארצישראלי הקדום הנקרא ניאופיטי (על שם המנזר שבו נשמר כתב ידו) מביא את שמות בני יפת כצורתם בעברית, ומוסיף: "ושם אפרוכיותהון [= מדינותיהם, על פי היוונית] - אפריקי וגרמניה ומדי ומקדוניא וביתניא ומוסייא ותרקא". אם ננסה לקרב את השמות לשמות המוכרים לנו - גומר היא אפריקה, מגוג היא גרמניה, יוון היא מקדוניה, ותירס היא תורכיה (ולא ניכנס כאן לבירורים הגיאוגרפיים וההיסטוריים המדויקים שנתחבטו בהם החוקרים).

במדרש בראשית רבה מובאת דרשה דומה, אך בנוגע לתירס נחלקו שם התנאים: "'בני יפת גומר ומגוג...' - אמר רבי שמואל בר אמי: [גומר] זו אפריקה, ו[מגוג היא] גירמניא... תירס - רבי סימון אמר זו פרס, רבנן אמרי תורקי". הרב דון יצחק אברבנאל, בספרו 'ישועות משיחו', מציע לאחד את שתי הדעות: "והיותר מתיישב שתירס הוא פרס והוא טורקאש, כי כך היא הקבלה ביניהם [= בין התורכים] שהם מבני פרס".


240 גרעינים במגדל

ואיך כל זה קשור לַתירס? הדגן שהתגלה לאחר נחיתת קולומבוס ואנשיו באמריקה המרכזית עשה את דרכו לספרד, ומאוחר יותר לאיטליה ולתורכיה. כיוון שהגיע לשאר מדינות אירופה מתורכיה נקרא הוא בשם "חיטה תורכית", או "חיטי תורכיה", וביידיש – "טירקישע וייצן". בספר הטבע 'ראשית לימודים' שכתב המשכיל ברוך לינדא (נדפס לראשונה בברלין בשנת 1789) נסקרים מיני הצמחים והירקות העיקריים, לצד מיני החיות, תופעות מזג האוויר ועוד. ערך מיוחד מוקדש לתירס, וכך נאמר בו: "חטי טורקיא - הוא מין תבואה אשר זרעונים שלו המה ממראה צהוב עגול... כל צמח ממנו יש לו שלוש מגדלים, ובכל מגדל או שבולת יהיו מאתיים וארבעים זרעונים מדובקים...".

השם הרגיל שבו קראו היהודים לתורכיה בדורות עָבָרוּ היה תוגרמה, על פי שמו של נכד יפת המוזכר גם הוא בפרשתנו (כנראה בשל הדמיון הצלילי המסוים שבין תורכיה ותוגרמה). כך למשל פוסק בעל השולחן ערוך, ר' יוסף קארו (שחי רוב ימיו תחת עולו של השלטון העות'מני, בתורכיה ובצפת): "נהגו בכל מלכות ארץ ישראל ומצרים ותוגרמא שלא לחוש לסבלונות, זולתי בקוסטנטינה [קוסטנטינה היא קושטא היא איסטנבול של ימינו; סבלונות הם מתנות ששולח החתן לארוסתו קודם הקידושין]". לעתים גם קיצרו וקראו לתורכיה "תוֹגר", כשם התואר הרגיל לאיש תורכי (ולאשתו של התוגר קראו תוגרמית. כך למשל כותב ר' יוסף קארו בתשובה על התרת עגונה: "...כל זה דיברה התוגרמית בשם התוגר").

אף התירס – כשם שנקרא חיטי תורכיה כך נקרא גם חיטי תוגרמה. בתשובה שכתב ר' משה סופר בשנת תקע"ז (1817), הוא מתיר לעניים שאינם משיגים קמח חיטים לאפות מצות מקמח תירס בפסח, ובין דבריו כותב שאין להתחשב בשם 'חיטה' שבו נקרא התירס, שהרי חיטה היא מאכל בסיסי לאדם, בעוד "ידוע שאין ראוי לומר כן על חטים התוגרמים האלו, שעיקרם להלעטת האווזות ותרנגולים ומעט מדינות שיאכלום בני אדם אפילו בשני בצורות ודוחק גדול" (ומכאן ראיה שהקורנפלקס טרם הומצא בימיו).

כשם שאמרו "חיטי תוגרמה", כך אמרו "חיטי תירס" על פי הזיהוי שהובא לעיל בין תורכיה לתירס. בעל 'ערוך השולחן', הרב יחיאל מיכל אפשטיין, מביא בהלכותיו את גזרת האיסור על קטניות בפסח, ואחד הנימוקים הוא "כיון שראוי לעשות ממיני קטניות עיסה, כמו כמה מדינות שאוכלין במקום לחם הני חיטי תירס, לא יחלקו ההמון בין עיסה לעיסה".

אף בארץ ישראל נקרא כך התירס, כפי שיכול להעיד מכתב שכתבה להוריה נעמי שפירא מקבוצת כנרת בשנת 1912, ובו היא מתארת חגיגה שנערכה בכ' בתמוז, יום הזיכרון להרצל: "מסג'רה יצאנו בשש עגלות עם דגלים עבריים ותורקים, בשעה חמש בבוקר. הטבע היה יפה ממעל כל בקורת וכך הגענו במשך שתי שעות לכנרת בשירים ומחיאות כפיים... התערוכה הייתה יפה למדי וגם מזנון טוב היה מסודר ובזול, הראו כל מיני ירקות תוצאות מהמושבות והחוות וכל איכר ופועל שהצטיין מסרו לו תעודה. היו כל מיני שעועית, אפונים, סלק, חטי תירס, דלועים, קישועים, בנדורה, מלפפונים, תבואה, חיטה - והכל בסדר יפה...".

כחלוף שנים לא רבות נשמטה הקידומת של חיטי התירס, והתירס קנה לו את שמו העכשווי (ואגב, על פי האמור יש לומר תירס, במלרע. אמנם, יש מקִלים לומר תירס במלעיל בעת קריאת המשפט המפורסם "בים בם בם תירס חם", כדי לשמור על המשקל).


הינדיק או טורקי

נאמר עוד מילה על שמו האנגלי של התירס: אם תבקשו מהמוכר בארץ דוברת אנגלית חבילה של corn – התוצאה תהיה תלויה בשאלה באיזו ארץ אתם נמצאים. בארה"ב תקבלו אמנם תירס, אך באנגליה ייתכן שתקבלו חיטה, ובסקוטלנד ובאירלנד שיבולת שועל. המילה corn בעיקרה היא דגן. התירס נקרא בארה"ב בתחילה indian corn, היינו דגן הודי, וגם שם נשמטה עם השנים הקידומת, ונשאר ה-corn לבדו.

איך קרה שבאירופה נקרא התירס על שם תורכיה, ואילו בארה"ב על שם הודו? התשובה קשורה לנתיבי הסחר העקלקלים שנהגו בעבר, ולזיהויה הראשוני של אמריקה כהודו. מעניין להשוות זאת לשמו של תרנגול ההודו, שבו ניכרת תופעה הפוכה – באירופה הוא זכה לשם 'הינדיק', כידוע מסיפורי ר' נחמן, בעוד האמריקנים חוגגים את 'חג ההודיה' שלהם דווקא באכילת 'טורקי'.


*המאמר התפרסם במוסף 'שבת' של מקור ראשון, במסגרת טור העוסק במילה מפרשת השבוע.
ליצירת קשר עם המחבר: yetsion@gmail.com.