"הכול צפוי והרשות נתונה" – וההמשך של הפסוק בפרקי אבות ג' משנה ט"ו: "ובטוב העולם נדון, והכול לפי רוב המעשה".

מדובר באחד מעיקרי האמונה, ודווקא עיקר זה מצוי בחילוקי דעות, ורבות השאלות בעניינו. אם הכול ידוע מראש – איזו רשות נתונה לו לאדם? אומנם הפרשנות המקובלת היא שבגדול – הכול צפוי וידוע מראש, אך לגבי הפרט – הוא חופשי לבחור ולברור את דרכו. וכך, אף שנגזר על מצרים לשאת בעונש מבלי חזרה בתשובה (בשל רוע מעלליהם בתקופת השעבוד בטרם יציאת בני ישראל ממצרים), הרי כל יחיד מבין המצרים היה חופשי להיות צדיק, ולהתנגד למשטר הרשע.

אלא שאם נרחיב את המשמעות של "הכול צפוי" גם למהלכיו של היחיד, שכן הכול צפוי, אז מגיעים לכלל סתירה.

באה השפה העברית, ומרחיבה את המושג "צפוי".

לפי אבן שושן – למילה צפוי שני פירושים: האחד "נראה מראש, גלוי" והשני "מיועד, מזומן (ביחוד לשלילה).

ויש פירוש נוסף, בהקשר לדברים מפרקי אבות, והוא – לפי ר' חיים מוולוז'ין –

		הכול צפוי – רוצה לומר בשעת העוון הקדוש ברוך הוא רואהו, ומכל מקום – הרשות נתונה.

תחת פירוש זה אין סתירה, כי הכול נראה ונגלה; ומצב זה אינו סותר את הרשות הנתונה, תוך דרבון לטוב, כי ה' רואה את המעשים.

לסיכום, מבחינת העברית:

צפוי – יכול להיות:
א. נחזה מראש.
ב. עלול, מיועד, מזומן.
ג. נראה, נגלה, נצפה [בהווה].

---

ליצירת קשר עם המחבר: avram@benezra.co.il.