כשאומרים היום "להימלט בעור שיניו", הכוונה היא להיחלצות ברגע האחרון מסכנה גדולה: מי שנמלט בעור שיניו אינו מצליח לקחת איתו דבר והוא נחלץ כשהאיום נוגע בבשרו ממש.

בספר איוב (יט כ) מסופר על הצרות שקרו לאיוב ואיך מכריו ובני משפחתו רחקו ממנו:

אַחַי, מֵעָלַי הִרְחִיק; וְיֹדְעַי, אַךְ-זָרוּ מִמֶּנִּי. חָדְלוּ קְרוֹבָי; וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי. גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי, לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי; נָכְרִי, הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם. לְעַבְדִּי קָרָאתִי, וְלֹא יַעֲנֶה; בְּמוֹ-פִי, אֶתְחַנֶּן-לוֹ. רוּחִי, זָרָה לְאִשְׁתִּי; וְחַנֹּתִי, לִבְנֵי בִטְנִי. גַּם-עֲוִילִים, מָאֲסוּ בִי; אָקוּמָה, וַיְדַבְּרוּ-בִי. תִּעֲבוּנִי, כָּל-מְתֵי סוֹדִי; וְזֶה-אָהַבְתִּי, נֶהְפְּכוּ-בִי. בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי, דָּבְקָה עַצְמִי; וָאֶתְמַלְּטָה, בְּעוֹר שִׁנָּי.

לאחר כל הצרות שפקדו אותו, ולאחר שכל אוהביו התרחקו ממנו, נאלץ איוב המסכן לברוח בעור שיניו, כלומר כשרק החניכיים הצמודות לשיניו עדיין במקומן. עור השיניים מזכיר את המושג "עוֹר-בְּשָׂרוֹ" מספר ויקרא (יג). עור בשרו – העור העוטף את בשרו; עור שיניו – ה"עור" העוטף את שיניו.

לביטוי יש היום עוד כמה גרסאות, כגון "נחלץ בעור שיניו" וכן "נלחם בעור שיניו" – נלחם כשגבו אל הקיר, כשלא נשאר לו דבר מלבד העור שלבשרו (ולשיניו).