המילה "שיעמום" פירושה תחושת ריקנות ותסכול הנובעת מחוסר מעש וחוסר עניין.
המילה קיימת אמנם במקורות העבריים, אבל את המשמעות הנוכחית שלה נתן לה אליעזר בן יהודה:
- השורש שע"ם והצורה העברית "שיעמום" לקוחים מ◄לשון חז"ל.
"שיעמום" בלשון חז"ל פירושו דיכאון, מרה שחורה: "הבטלה מביאה לידי שעמום" (משנה, כתובות ה ד).
- המשמעות הנוכחית של המילה חודשה על פי שורש דומה ב◄ערבית:
שא"ם בערבית (سَآمَة) פירושו מאיסה, גועל, בחילה, וגם שיעמום, כמו בעברית של ימינו.
וכך כתב
א. בן-יהודה, עורך העיתון:
|
|
|
במושג אחד התקשינו שנים רבות לתרגמו בדיוק בעברית, והוא מה שיתרגמהו הצרפתי 'אנואי' ואגרמני בשם 'לנגיוילה' והיא
'ליאות הנפש והרוח בסיבת לא עבודה'. בערבית יש לזה שלושה פעלים: שאם, מלל, צגר. והנה 'מלל' משמש בעברית למושגים
אחרים. הפועל צגר הוא צער בעברית, וגם הוא התייחד למושג אחר. נשאר רק הפועל שאם, וכמדומה לנו שמצאנוהו גם בעברית,
רק בע' תחת א', והוא מה שאמרו חכמינו 'הבטלה מביאה לידי שעמום'. אלא ששעמום על משקל פעלול להגדלה ולחיזוק, כאשר
כבר הוכחנו כמה פעמים, מורה על שעם חזק במדרגה גדולה, שהגיע כבר עד שטות ובלבול הדעת. ולהמדרגה הראשונה, הקלה,
המורגלת, נשתמש במשקל שעם או שְׁעָמָה.
|
'האור' מי"ז בשבט א' ותתכ"ד לחורבן (תרנ"ג, 1893)
כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2022
