|
הביטוי "כבוֹדה של בת מלך - פנימה" משמש היום את שומרי הצניעות לאמור: "האשה היהודיה היא בת מלך ועליה לשמור על כבוֹדהּ". כלומר – לכסות את גופה וראשה, ואם תיכבד ותשב בבית – מה טוב. אבל במקרא מופיע ביטוי שונה במעט. בספר תהילים (פרק מ"ה) מסופר סיפור על בת מלך הבאה עם הפמליה שלה אל ארמון המלך:
מסיפור הכלולות של בת המלך, עולה שהיא מגיעה אל ארמון המלך ונכנסת אליו "כל כבודה ממשבצות זהב". כלומר, הפסוק לא מדבר על כבוֹד (בחולם), אלא על כבוּדה (בשורוק) – שזה משהו אחר. בשימוש המקובל היום, כבודה היא מטען כבד, בעיקר בהקשר של נסיעה. וכך גם במקרא: "וַיִּפְנוּ, וַיֵּלֵכוּ; וַיָּשִׂימוּ אֶת-הַטַּף וְאֶת-הַמִּקְנֶה, וְאֶת-הַכְּבוּדָּה--לִפְנֵיהֶם" (שופטים יח כא). עם זאת, מהצורה של המילה כבודה, עולה שכנראה לא מדובר פה בשם העצם אלא בצורת הסביל של הפועל כבד: אילו היה מדובר בכבודה במובן של מטען, הפסוק היה צריך להיות "כל כְּבֻדָּת בת מלך פנימה", כלומר בצורת סמיכות, ולא כפי שנכתב. פרשני המקרא המסורתיים מתעלמים מהבעייתיות הזאת, ואני חושב שיש כאן אפשרות לפירוש נוסף. בספר יחזקאל (כג מא) נאמר: "וְיָשַׁבְתְּ עַל-מִטָּה כְבוּדָּה, וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנֶיהָ". כלומר המיטה היא כְּבוּדָּה. יתכן שניתן, אם כך, להבין את המילה כְּבוּדָּה בפסוק שלנו באופן דומה – במשמעות של מכובדת, ואולי גם כבדה ממש (ממשבצות הזהב הכבדות). בהתאם לפירוש הזה, בת המלך בפסוק שלנו נכנסת לארמון כשהיא "כָּל-כְּבוּדָּה" (על משקל "כל-יכולה") כלומר כבוּדה באופן מיוחד. כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2022
|
|