|
|
לְאָן הָלְכוּ הַטַּוָּסִים?
אָמַרְנוּ הָעֶרֶב הָיָה מַקְסִים וְחִיַּכְנוּ. דִּמִּיתִי שׁוּב אֶת אֲבָרַי הָעֲצֵלִים הַמִּתְאָרְכִים בַּשֶּׁמֶשׁ, וְנִצְבָּעִים זָהָב בְּשִׁיטוּטַי בָּרְחוֹבוֹת. אֵיךְ מִלִּים רַבּוֹת כָּל כָּךְ אָבְדוּ בֵּין שְׁנֵינוּ, חמקו בָּרַמְזוֹרִים בְּמַעַבְרֵי הַחֲצִיָּה, בְּמוֹנִיּוֹת שֵׁרוּת בְּלִי דַּף בלי עֵט שֶׁיְּנַחֵם בַּגִּנּוֹת הַחֲרֵבוֹת שם הִתְנַמְנַמְתִּי הִתְגַּלְגְּלוּ לְרֵאשִׁיתָן לְאוֹתִיּוֹת וּמִלְמוּלִים וּשְׂפַת הַגּוּף אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ אֶל הַנּוֹצוֹת הַמַּכְחִילוֹת שֶׁבִּזְנָבְךָ הַמְּפֹאָר. הֲרֵי יָשַׁנְתִּי. וְאֵיךְ אֶפְשָׁר, שָׁאַלְתִּי, לְהַמְשִׁיךְ וְלֶאֱהֹב כשאין מילה כתובה, או אות. מַה צָפוּי לָנוּ? תְּנוּעוֹת שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ לְתַרְגֵּם? תָּמִיד נַחְזֹר לשְׁאֵלַת הכוונה ונעימת הקול, אךְ מַה הַטַּעַם לְדַבֵּר עַל מְנִיעִים, על מַשְמָעוּת, עַל אוֹתָהּ שָׂפָה הַמַּרְעִידָה בְּתוֹךְ הַפֶּה וְנֶעֱלֶמֶת. ויג | חקשוריאן | לונץ | עוזיאל | עציון | פרנק | שושן | שלו | שלום © כל הזכויות שמורות
|
|