השפה העברית
כנרת (שם הרי גולן)
כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2014
למה התכוון המשורר?
למה התכוון המשורר?
לדף הקודם | לדף הבא
מילים: רחל

שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –
בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר.
בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא
וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.  

שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,
סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,
שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת
מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.  

מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַכְּ,
דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,
יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,
פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.  

גַּם כִּי אִוָּרֵש וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,
וְהָיָה הַלֵּב לְמַשּׁוּאוֹת זָרִים –
הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ
חֶסֶד נְעוּרִים?


כלנית: כרכום:

הכַּרְכֹּם מוזכר בשיר השירים: ''נרד וכרכֹּם קנה וקינמון'' (ד יג) וכן מספר פעמים בספרות חז''ל. הגמרא (ב''ב טז עב) מספרת שבתו של איוב, קרן הַפּוּךְ, יפה היתה ככורכמא דרישקא. ומהמילה כרכום נוצר גם פועל: "שמעון ולוי יצאו אף הם פניהם מכורכמות" (ב"ר צט ח); "שאֵלוֹ את רבן גמליאל... ונתכרכמו פניו" (שם כ ד).

חֶרְמוֹן הַסַבָּא - כינוי להר חרמון, שפסגתו מושלגת ודומה לשיער לבן. הדימוי מזכיר אחד משמותיו הערביים של ההר (ג'בל אלשיח' - ההר של הזקֵן).
צְּחוֹר - לבן ביותר.
הַכֶּרַכְּ (המילה נהגית כמו "קרח" - kerak) - שמו הערבי של התל של בית ירח, ליד המושבה כנרת. התל משתרע על גבעה מוקפת מים, בין שני מוצאי הירדן בדרום הכנרת. בצפונו נמצא בית הקברות של המושבה ושל קיבוץ כנרת, ובדרומו נמצא היום בית הספר התיכון המקיף "בית ירח".

"בית ירח היתה בעבר עיר כנענית משגשגת, ואז נחרבה ועמדה בשממונה כאלף שנה. היא נבנתה מחדש כעיר הלנית בידי תלמי השני. העיר מוזכרת גם בתלמוד הבבלי בשם יַרְחוֹ או אָרִיחַ. בתקופה הערבית העיר היתה ידועה בשם צִינַבְּרֵי והיא שימשה כמשכן לארמון החורף של הח'ליפים לבית אומייה מדמשק. במאה החמש עשרה נחרבה העיר שוב, ומאז לא היתה מיושבת. אדמות האיזור, כולל אדמות התל, נרכשו בידי יק"א בשנת 1904. בפי הערבים נקרא התל בדורות האחרונים בשם ח'רבת (חורבות) אל כֶּרַכּ".
[מתוך: מדריך ישראל, גליל תחתון וארץ כנרות].

פִּי שֶׁבַע - הצורה התקנית: פי שבעה.
אִוָּרֵש - אהיה לרש, אהפוך לעני (וּפֶן-אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי - משלי ל ט).
שְׁחוֹחַ (ש' בשווא!) - כפוף. על פי הפסוק: וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ (ישעיהו ס יד).
לְמַשּׁוּאוֹת (ש' ימנית) - דברי פיתוי והדחה לחטא.

על מקור המילה מַשּׁוּאוֹת:
ראשית, צריך להבחין בין מַשּׁוּאָה (וברבים מַשּׁוּאוֹת) כפי שמופיעה כאן לבין מְשׁוֹאָה (וברבים מְשׁוֹאוֹת), שכן אלו שתי מילים שונות. מְשׁוֹאָה (מהשורש שא"ה) משמעותה היא שואה (כמו בצפניה א טו: יוֹם עֶבְרָה, הַיּוֹם הַהוּא: יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל), וזאת לא המילה כאן.

המילה מַשּׁוּאָה היא משורש נש"א שפירושו: פיתה, הסית, הטעה בדברי שווא:
בבראשית (ג יג) נאמר: "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" ובעובדיה (ג) "זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ".

והמילה מַשּׁוּאָה, מופיעה פעמיים בספר תהילים:
  • אַךְ בַּחֲלָקוֹת, תָּשִׁית לָמוֹ; הִפַּלְתָּם, לְמַשּׁוּאוֹת (תהילים עג יח)
  • הָרִימָה פְעָמֶיךָ, לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח; כָּל-הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ. (תהילים עד ג)

מכאן, שמַשּׁוּאוֹת הם דברי חלקות, דברי פיתוי של החוטאים לה'. אלו שמתרברבים בהצלחתם ובאפסותו של האל. וכשרחל מדברת על מַשּׁוּאוֹת-זרים היא כנראה מתכוונת לדברי הפיתוי של אלו שלא מאמינים בחזון (הציוני).

  • תל בית ירח - העיר הראשונה של עמק הירדן.
  • להאזנה לשיר בביצוע הדסה סיגלוב:


כל הזכויות שמורות © אתר השפה העברית / רוני הפנר 2004–2014