ציון תמתי, ציון חמדתי
לך נפשי מרחוק הומיה.
תשכח ימיני אם אשכחך, יפתי,
עד תאטר בּוֹר קברי עלי פיה.

תדבק עד מותי לחכי לשוני,
אם לא אזכרכי, בת-ציון הנשמה:
יבש לבבי מחולי, מעוני,
אם תיבש על עניך דמעתי החמה.

יהרס בית חומרי, תהי נפשי לכלימה,
אם יסור מעיני מראה הריסותך.
יהי גרוני כמק, אכול עש ורימה,
אם קולי לא אשא לבכות ענותך.

לא אשכחך ציון, לא אשכחך תמתי,
את כל עוד אחי, תוחלתי ושברי,
ועת כי אמותה, בך תמיד, יפתי,
תהיינה שפתי דובבות בקברי.

לא אשכך, ציון תמתי!
את, כל עוד אחי, תוחלתי ושברי.
ועת הכל אשכחה - את שארית נשמתי
וציון, את ציון, תהי עלי קברי!