הצרוף "או אז" הוא צירוף יחידאי במקרא - מופיע בתנ"ך פעם אחת בלבד:

• אוֹ-אָז יִכָּנַע, לְבָבָם הֶעָרֵל, וְאָז, יִרְצוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם (ויקרא כו מא)

מקובל לפרש אותו כ"אולי אז": אולי אז ייכנע לבבם הערל.

היום משתמשים בצירוף הזה כדי להדגיש ארוע שקורה אחרי ציפיה ארוכה, במשמעות של: "אז ורק אז", "רק אז סוף סוף" או "דווקא אז":

• "ורק כאשר הרבו לדבר על לבם [..] או אז החלו להאמין למשמע אזנם" (פרץ סמולנסקין, הוצא עם עור)
• "למלאכה הזאת – כלומר, למלאכת שתיַת תה – לא קרב אריה כי אם אחרי התפּשטוֹ את קפּוֹטתוֹ ואחרי הַפשילוֹ את בתי-זרועותיו של כֻּתָּנְתּוֹ – או אז ישב אל השֻלחן וקרא: "חנה, הגישי המיחם!". (ביאליק, אריה "בעל גוף").