מארמית: אדם שהוא גם איש ספר וגם לוחם (מילולית: מילולית: מלומד ושודד דרכים).

המקור לצירוף הוא ביטוי תלמודי בארמית (ע"ז יז ב): "אי ספרא לא סייפא ואי סייפא לא ספרא", כלומר: אם מישהו הוא מלומד הוא אינו שודד ואם הוא שודד הוא אינו מלומד. המשמעות המודרנית ניתנה לו בימי ראשית הציונות כתיאור של אנשי היישוב שהיו אנשי תרבות ועבודה ועסקו בהגנה כעיסוק משני. ביטוי דומה במשמעות הזאת נמצא בתנ"ך: בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה, וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח (נחמיה ד יא).

סייפא (מארמית) – שודד דרכים. ספרא (מארמית) – סופר, מורה; איש ספר.

[◄מילים שמקורן בארמית]